נימוקי יוסף על בבא קמא ו.

שלשה כללות בד' מקומות. ארבעה מקומות הן שאין דינן שום דיש חצר השותפין שהוא חייב בה על שן ורגל כגון הא דאמרן שמיוחדת לחד לפירות ולשניהם לשוורים והא דאוקימנא ברשות מיוחדת לשניהם לשוורים ולא אוקימנא שמיוחדת לאחד לשוורים ולאחד לפירות משום דקתני על הנגיחה תם משלם חצי נזק וזה א"א דהא אי רשות הניזק לר"ט משלם נזק שלם ואי רשות המזיק לכ"ע פטור. והכי הלכתא כמסקנא דרבינא ואע"ג דאליבא דר"ט אזלא ולית הלכתא כוותיה היינו לגבי קרן בחצר הניזק דפליג עם רבנן אבל לענין רשויות גופייהו אימת הויא כרשות הניזק ואימת הויא כרשות הרבים לא פליגי:

מתני' שום כסף וכו'. שום זה של נזקים לא יהא אלא בכסף שיהו ב"ד שמין אותן בדמים כמה שוה ניזק [ומזיק] זה מנה וזה מאתים ואפילו היה נראה שהנזקין שוין לא אמרינן יצא זה בזה בלא שומא לפי שמתוך השומא תעלה שומת שניהם בדקדוק ואם יש מותר משלמין המותר זה לזה ואם אין שם מותר שניהם פטורין:

גמ' תנינא. במתני':

להא דת"ר. בברייתא וש"מ דהך ברייתא עיקר היא:

פרה שהזיקה טלית כו'. כגון פרה שהיתה מהלכת ונסתבכה רגלה בטלית ונתקרע הטלית ונשבר רגל הפרה וטלית זה בור הוא וחייב מטעם בור ומשכחת לה חיובא בתרוייהו שהזיקו זה את זה בבת אחת וכיצד כגון בחצר המיוחדת לזה ולזה לשוורים אבל אינה מיוחדת לתרוייהו למטלטלין אלא לחד בלחוד דלגבי בור חייב ולא מצי למימר ליה תורך ברשותי מאי בעי ולגבי רגל נמי שקרע הטלית חייב כיון שאין מיוחדת למטלטלים אלא לניזק חצר הניזק הוא וחייב ובענין אחר אי אפשר דאי ברשות המזיק פטור ואי ברה"ר רגל ברה"ר פטור אי נמי יש לפרש שפרה הזיקה טלית ברשות הניזק ואח"כ הזיק אותו טלית לפרה ברשות הרבים ומ"מ לא בא אלא לומר שאע"פ שכ"א שוה דמי מה שהזיק בדקדוק אין הניזק יכול ליטלו בלא שומת ב"ד שהמזיק יכול לעכב שלא יטול אלא בשומת ב"ד:

לנכסים שיש להם אחריות. דהיינו קרקעות וכדאוקימנא ביתמי ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח ומיהו אם קדם ותפס מטלטלין מחיים דמזיק גובין מהן אבל תפיסה דלאחר מיתה לאו כלום היא וכדאסיקנא והאידנא כיון דתקנו בתראי למיגבי ממטלטלי דיתמי אע"ג דלא תפס נמי מגבינן ליה ממטלטלי:

והני כולהו כסף נינהו. דמטלטלין אי לא מזדבן הכא [מזדבן הכא] שיכול לטלטלן ממקום למקום הלכך ככסף נינהו מה שאין כן בקרקעות:

שתפס מחיים. וכבר כתבנו דהאידנא דתקנו רבנן בתראי לאגבויי ממטלטלי מגבין ליה לניזקין ולבע"ח ולכתובת אשה:

פרט לבית דין הדיוטות. שאין דנין דיני קנסות וחבלות ושאר מילי דלא שכיחי אי נמי מילי דלית להו חסרון כיס אלא ב"ד מומחין דסמיכי אבל הדיוטות דלא סמיכי לא ואע"ג דגמירי וסבירי והכי איתא פרק החובל [פד:]:

ע"פ עדים. בגמרא אמרי דאתא לאשמועינן דדוקא על פי עדים קודם שהודה חייב אבל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור והוא דחייב נפשיה במידי מעיקרא בהודאתו [דף עה.] [ובענין אחר נמי אמרו בגמרא וכולהו חדא מלתא היא] על פי עדים שיהיו בני חורין ובני ברית וה"ה דלשאר דינין בעינן הכי אלא דהכא אגב סירכא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים נקט דעובדי כוכבים ועבדים לאו בני עדות נינהו אפילו בהודאת והלואות וכל שכן בקנסות ונזקין:

בני חורין למעוטי עבדים. שאינם משוחררים ואע"ג דהוטבלו לשם עבדות דשייכי במצות דאי לאו הכי עובדי כוכבים נינהו:

עבד אתי מקל וחומר דגזלן ואשה או מגזלן וקטן [דף פח.] ועובד כוכבים נמי פסול מהאי טעמא וצריכא לאשמועינן תרוייהו דאי אשמועינן עבדים הוה אמינא משום דאין להם יחוס דכתיב (בראשית כ״ב:ה׳) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור אבל עובד כוכבים דיש להם יחוס לא דכתיב הדרימון בן טברימון בן חזאל ואי אשמועינן עובד כוכבים משום דלא שייכי במצות אבל עבד כנעני שייך במצות שהנשים חייבות דגמרינן לה לה מאשה:

[איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם. השוה הכתוב אשה לאיש] משום דהאי קרא משתעי בקרבן ולא תימא דוקא גבי כפרה הוא דחס רחמנא עלה אבל לעונשין לא השוה הביא בגמרא פסוקים אחרים ואלה המשפטים אשר תשים לאותן העומדים על הר סיני והרי הנשים בכלל ועוד פסוק אחר וכדאיתא בגמרא:

הניזק והמזיק בתשלומין. מפרש הכא בגמרא דתרוייהו שייכי בפסידא המזיק שחייב לשלם מה שהזיק כדיניה אי במועד נזק שלם ואי בתם חצי נזק והניזק נמי שייך בפסידא שצריך להטפל בנבלה ואם פחתה בין מיתה להעמדה בדין פחתה לניזק בין בתם בין במועד ולפיכך צריכי תרוויהו רישא דתנן [לעיל דף י: ע"ש] תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבלה והך סיפא חדא בתם וחדא במועד:

[גמרא פלגא נזקא קנסא. דקסבר סתם שוורים] בחזקת שימור קיימי שאין דרכן ליגח ובדין הוא דאפילו פלגא לא בעי שלומי דהא אניס ורחמנא הוא דקנסיה ונפקא מינה דכיון דקנסא הוא אי מודה פטור:

חצי נזק צרורות. שהתיזה צרורות ברגליה דרך הלוכה ואע"ג דהוא תולדה דרגל ואורחיה בהכי הלכתא גמירי לה דמשלם חצי נזק והוי ממונא הלכך משלם ע"פ עצמו:

השתא דאמרת פלגא נזקא קנסא. משום דמשונה הוא:

[האי כלבא] משונה הוא. שאין דרכו בכך והוי תולדה דקרן לשלם חצי נזק:

ולא מגבינן בבבל. לפי שאין דנין דיני קנסות אלא בסמוכין ואין סמיכה בבבל:

בזוטרי אורחיה הוא. והיינו שן ונזק שלם משלם ומגבינן ליה בבבל. מכאן שמענו דכל מילי דלאו היינו אורחיה אע"ג דיש הנאה להיזקה תולדה דקרן הוי לכל מילי ולא מגבינן ליה בבבל ואי הוי אורחיה בשן הויא תולדה דשן וברגל תולדה דרגל ומגבינן להו בבבל:

ואי תפס. ניזק אפילו ברברבי לא מפקינן מיניה ודוקא שתפס שיעור מה שהזיקה מן הקרן שלו אבל טפי כגון תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה מפקינן מיניה דרבנן לא עבדו ליה תקנתא אלא דלא ליפסוד ממוניה אבל לארווחי [ממוניה] דאחריני לא תקט ליה: