נימוקי יוסף על בבא קמא ה:

ברשותי מאי בעי. שמעינן מינה דאי עייל ברשות לרשות המזיק חייב וכולה מפורשת במתני':

חוץ מרשות המיוחדת למזיק. שאם נכנס שור הניזק בחצר המזיק והזיקו שור המזיק פטור ורשות הניזק והמזיק אדלבתריה קאי שאמר כשהזיק וכו' אלמא חצר השותפין חייב וכו' שאם אכלה בהמתו של זה פירותיו של זה או דרסה כליו חייב דבשדה אחר קרינא ביה ודוקא בחצר המיוחדת לשניהם לפירות ואינה מיוחדת לשוורים דלגבי שוורים מקרי ובער בשדה אחר כדבעי' למימר קמן וכ"ש שחייב על הקרן ותולדותיו שחיובן אפי' ברה"ר:

ר' אלעזר אמר פטור וכו'. דס"ל דרשות הניזק והמזיק דמתני' לא קאי אדלבתריה כשהזיק חב וכו' ומשום דאית ליה הך סברא הוא דפטר ואפשר לומר דפליג בהאי גוונא דרב חסדא [סבר אף על גב דמיוחדת לשניהם לפירות כיון] דאינה מיוחדת לשוורים כשדה אחר [קרינן ביה ורבי סבר דאינה מיוחדת לשוורים] לא מקרי שדה אחר כיון דמיוחדת לשניהם לפירות ולית הלכתא כוותיה אלא כרב חסדא וכן פסקו המפרשים ז"ל או דלא פליג אלא דרב חסדא מיירי בחצר דשכיחי בה פירי דאינה מיוחדת לשוורים כדי שלא יטנפום ור' אלעזר מיירי בחצר דלא שכיחי בה פירי דמיוחדת בין לפירות בין לשוורים ולפיכך לא הוי בשדה אחר ובשן ורגל [אנן] בעי' שדה אחר אבל בקרן חייב דלא גרע מרה"ר:

לאיתויי קרן דאי משום מיטב הא תנא ליה רישא אלא לאיתויי קרן דחייב עליה דלא תנייה לעיל בהדי אבות וכשמואל (דף ד.) דאמר תנא שור לרגלו ומבעה לשינו:

איני. אדרבי אלעזר פריך:

והפונדק. בית גדול שרגילין סוחרים ואכסנאים ללון שם:

חייב. אם הזיק זה לזה בשן ורגל דלא הוי כרה"ר דהואיל ואינו לבני רה"ר אלא לאותן הדרים בו בשדה אחר קרינא ביה שהרי ע"י שכירות דרים שם:

ותסברא. דברייתות לא פליגי דליכא ברייתא דקאי כוותיה:

חייב בכל. לקמן מפרש שאפילו קרן תמה משלם נזק שלם הואיל ונכנס ברשותו והזיקה:

פטור מן הכל. דאמר ליה תורך ברשותי מאי בעי:

פטור בה על השן וכו'. דלא קרינן ביה ובער בשדה אחר דמשמע שיהא מיוחד לניזק:

על הנגיחה וכו'. אבל בהנך שהן תולדותיו של קרן תם משלם חצי נזק דכרשות הרבים דמי שהרי לשניהם רשות בו:

לא זה וכו'. מפרש לקמן שאינה של שניהם אלא של אחד מהם של ניזק חייב נזק שלם על השן ועל הרגל :

תם משלם חצי נזק. לקמן פריך והא תנא ליה רישא דבחצר הניזק אפילו קרן תמה משלמת נזק שלם:

קא תני מיהת וכו' פטור. והיינו כרבי אלעזר וקא פריך תלמודא קשיין אהדדי:

כי תניא ההיא. דפטור:

בחצר המיוחדת וכו'. דהויא חצר השותפין כרשות הרבים לגבי קרן ולגבי שן הלכך בשן פטור כרשות הרבים ובקרן תמה חצי נזק כרשות הרבים:

ודרב יוסף בחצר וכו'. דהויא כחצר הניזק שלא היה לו להכניס שם שורו ולא דמי לרה"ר:

דומיא דפונדק. שאינו מיוחד לשוורים אלא להניח שם פרקמטיא של סוחרים:

דומיא דבקעה. שסתם בקעה שוורים רועים שם ופירות נמי שכיחי בה נמצא שהיא מיוחדת בין לפירות בין לשוורים:

חייב על הכל לא קתני. דהוה משמע על כל מיני ניזקין כגון קרן ושן ורגל אלא חייב בכל דמשמע בכל הנזק:

מני ר"ט היא. דמדקאמר כל שהוא רשות לניזק חייב בכל משמע טעמא דרשות הניזק הא לאו הכי אינו חייב בכל אלא במקצת ומאי היא אי שן ורגל לא מחייב כלל אלא ברשות הניזק אש ובור ואפילו ברה"ר חייב בכל. אלא לא משכחת לה אלא קרן ואליבא דרבי טרפון דאמר ברה"ר ח"נ וברשות הניזק כיון שהוא כ"כ משונה שהזיק שם נשתנה דינו וחייב נזק שלם:

והא בעינן ובער וכו'. כלומר שדה דניזק:

אלא דחד מינייהו. דהיינו ניזק:

תם משלם חצי נזק. והיינו כרבנן דאמרי קרן תמה אפילו ברשות הניזק לא משלמת אלא חצי נזק:

שבוק מתני'. שביק פשטא דמתני' דמתניא סתמא וקשיא לך לאוקמא בתרי תנאי ותא בתר סברא דידי:

שמעי' מדיוקא דסוגיא דבעי' לאקשויי [אדתני] דתם משלם ח"נ ולא קשיא ליה היכי משלם ח"נ בלא לזה ולא לזה כדקשיא ליה בשן מובער דקרן חייבת בכל מקום [ואינה פטורה] אלא דוקא ברשות מזיק (פטורה) ומשום טעם דאמר לו [שורך] ברשותי מאי בעית וכן כתב הרמ"ה ז"ל:

לפירות אלא לחד. שאין רשות לשניהם לתת בה פירות אלא האחד ובעוד שפירותיו בתוכה אין הלה רשאי לתת בה פירות ולא שוורים והדעת מכרעת כן שלא יאכלו שוורים של זה פירותיו של חבירו והשתא אתי שפיר טפי דלגבי שן הויא חצר הניזק:

ולזה ולזה לשורים. כשהוציא זה פירותיו כל אחד יכול לתת שם שוורים שלו:

דלגבי שן וכו'. היכא ששורו של זה נכנס והזיק שאכל פירותיו של חבירו הוא רשות הניזק כדאמרן [ולגבי קרן הוא רה"ר] ומיהו אם הזיק שורו של זה פירותיו של חבירו ברביצה או בבעיטה הוי קרן בחצר הניזק שמשלם נזק שלם לרבי טרפון ולגבי קרן היכא שנגחו שוורים זה לזה הוי רשות המזיק דכולהו אית להו רשות בה ולפיכך מודה רבי טרפון דלא משלם אלא חצי נזק והא דאמרי' שהוא רשות של זה או של זה לא תימא דוקא שיהיה קנוי לו דאפי' בתורת שאלה בעלמא לפי שעה הוי רשותו והכי אמרינן לקמן פרק שור שנגח את הפרה (דף מז:):

אי הכי ארבעה וכו'. היכי תני ד' כללות לא הוו אלא ג' חלוקין בדיניהם רשות הניזק חייב בכל רשות המזיק פטור מן הכל רשות של שותפין חייב בקרן ופטור על השן ועל הרגל א"כ כללא בתרא למאי איצטריך בכלל כללי קמאי הוי [דאי] לגבי שן הוי רשות הניזק הא תנא רישא דרשות הניזק חייב בכל [ואי] לגבי קרן שהוא רשות השותפין הא תנא ליה [רישא] לזה ולזה כו' תם משלם כו' דבשלמא אי רישא ר"ט וסיפא רבנן נקט ר' אליבא דתנאי: