נימוקי יוסף על בבא קמא מה:

דלית ליה זוזי בכיסיה לא יצא דכיון דלית ליה זוזי לא ממשמש ביה ולא מנה ליה הלכך אי איתאביד או מיגניב מרשותא דגזלן אגנוב ומחייב באחריותו עכ"ל:

ורש"י ז"ל פי' [איפכא] אית ליה זוזי אחריני בכיסיה ולא ידע כמה [פי' וליכא מנין]:

ובפרק איזהו נשך (דף סג ב) אמרינן אמר רב נחמן האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה ואשתכח בהו טופיאנה אי עד בכדי שדעת טועה חייב להחזיר ואי לא מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה:

א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי איניש תקיפא הוא דלא יהיב מתנה מאי אמר ליה אימר מיגזל גזליה ואיבלע ליה בחשבון וכן הלכתא:

[לשון הגמ' הוא ואוקימתא דרב זביד] דכ"ע בין רבי ישמעאל בין רבי עקיבא כרב חסדא סבירא להו דשלא לדעת צריך דעת בעלים וסתם גניבה שלא לדעת היא והכא לאו בשגנב מרשות בעלים הוא אלא בשומר שגנב מרשות עצמו:

לא כלתה שמירתו. אע"ג שנעשה גנב עדיין הוא שומר לבעליו וסגי לי בדעת דיליה:

כלתה שמירתו. כיון שנעשה גנב כלתה שמירתו דתו לא מהימני ליה הבעלים וכיון שכלתה שמירתו צריך דעת בעלים דשלא לדעת צריך דעת ולא אמרינן דסגי בדעת שומר. ורב זביד לא אתא לשנויי השתא אלא טלה אבל סלע אפילו רב חסדא מודה דלא בעי' דעת בעלים אלא בבעלי חיים וכדפי' לעיל וא"כ קשה רבי עקיבא דאמר צריך דעת בעלים גם בסלע לא אמר כרבי יוחנן דלר' יוחנן לא צריך לעולם דעת בעלים והרי"ף ז"ל פסק כרבי יוחנן והסכים עם כל הגאונים ז"ל דפסקו כר"ע וזו תימה גדול ותירץ הרמב"ן ז"ל דאפשר שהריא"ף ז"ל סובר שאף לר"ע מחזיר למקום שגנב ושלא לדעת מנין נמי לא בעי כר' יוחנן מיהו כיון דלא מהדר ליה לרשות בעלים צריך להודיעם ובזה דברי הריא"ף ז"ל קיימים:

אבל עוד נראה לנו לומר דר' יוחנן דאמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין נמי לא בעי לא אמרה לשמעתיה אלא בשהחזיר הגניבה למקומה שהיתה מונחת שם מתחלה שכשהוא כן רואין אותו כאילו לא נגנב מעולם אבל אם לא החזירה למקומה צריך דעת בעלים ועל כרחך הגונב מרשותו של שומר ומחזיר אותה לרשות הבעלים צריך דעת וכן הוא אחר שיחדו לה הבעלים רשות [וגנב משם] אם החזיר לאותו רשות יצא אבל לרשות הבעלים צריך דעת בעלים וכן מעדר זה לעדר זה צריך להחזיר לאותו עדר שגנב או לדעת בעלים והשתא אתיא שפיר הא דרבי עקיבא דכיון שכלתה שמירתו א"א לו להחזירה לרשותו אלא לרשות הבעלים וכיון שהחזיר לרשות הבעלים וגנב מבית שומר צריך להחזיר לדעת הבעלים ורבי עקיבא אפשר דאתיא כרבי יוחנן ואתיא נמי ככולהו והשתא אתי שפיר הא דלקמן רבי יוחנן כותיה דרבי עקיבא וההיא דהכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה ואתיא בין בגנבים בין בשומרין דבעלי חיים מן הדין הוא חייב בהן לעולם ובשאינו בעלי חיים בגונב מרשות שומר. ע"כ מלשון הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן ז"ל:

מתני' אין לוקחין מן הרועין. דאיכא למיחש שמא גנבו מצאנו של בעל הבית המסור להם:

כלי פשתן בגליל. זו היא מלאכת הנשים והן עצמן עושות ומוכרות דלדעת בעלים הוא:

ועגלים מן הרועים בשרון. רחבה לעיני הכל דמדמוכרין בפרהסיא אלמא לא גנבוה:

ל"א שרון שם מקום ומקום גידול עגלים הוא ולוקחין עגלים בזול ומגדלין אותן ושלהן היא ולשון זה עיקר:

גמ' שבישתא. חבילי זמורות:

שומר שכרו הוא נוטל במעות ואין לו חלק בעצים אבל אריס חולק בזמורות ובקנין וביין: