נימוקי יוסף על בבא קמא מה.

והריא"ף ז"ל כ' פטור שמשלם ומשתבע דלא ידע:

ואם בא לצאת ידי שמים חייב ע"כ דהא ר' יוחנן [דפוטר] אמר חייב בבא לצאת ידי שמים ודוקא בדתבע ליה:

מתני' חייב באחריותו. דמכי גנביה קם ליה ברשותיה והשבה דעבד לאו השבה הוא עד דמודע להו לבעלים:

ומנו את הצאן. אחר שהחזירו שהיא שלימה הרי יש כאן דעת בעלים:

גמ' לדעת צריך דעת. אם הכירו בעלים שנגנב מהם טלה צריך שיודיעם כשיחזרהו להם ואי לא מודע להו אע"ג דמנו את הצאן והיא שלימה אכתי חייב באחריותו דכיון דידעי הוי ליה גזילה גמורה ובעי השבה מעלייתא:

שלא לדעת. לא הכירו הבעלים שתהא צאנם חסרה ולאחר חזרה מנו את הצאן והיא שלימה פוטר מנין זה מלשלם:

אסיפא דבלא ידעו מהני מנין אבל רישא דבידעו לא מהני מנין:

ושמואל אמר וכו'. וכי קתני מנו אכולה והכי משמע מתני' רישא בשידעו הבעלים וסיפא כלומר וכן אם לא ידעו דין אחד יש להם וחייב אבל מנו וכו' פטור בין ברישא בין בסיפא:

ור' יוחנן אמר וכו'. והכי קתני הגונב טלה מן העדר לדעת והחזירו ומת או נגנב חייב באחריותו והוא שהחזירו שלא לדעת אבל אם לא ידעו הבעלים לא בגנבתו ולא בחזרתו וכן אם מנו את הצאן והיא שלימה בגונב לדעת דהיינו ארישא פטור מלשלם:

ורב חסדא אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך להודיעם ואם לא הודיעם אע"ג דמנו חייב [וכי קתני ומנו ארישא] ומנו הנך דרישא את הצאן אחר חזרה פטור:

מ"ט דרב חסדא. בשלמא טעמא דכולהו ניחא דעדיף להו לדעת משלא לדעת ועוד דמתני' ניחא להו לתרוצה כותייהו טפי:

הואיל ואנקטה נגרי בריתא. למדה לצאת חוץ ומעתה צריכה שימור יפה וכיון דלא ידעו הבעלים לא מיזדהרי בה אבל לדעת מנין פוטר שהרי הכירו שנגנב והוחזר ומעכשיו יזהרו בה:

וכתב הריא"ף ז"ל ומסתברא לן דהלכתא כרב חסדא דהא רבא כותיה סבר ליה ועוד דטעמיה דידיה מסתבר:

וה"מ בבעלי חיים. משום דנקיט להו נגרי בריתא אבל דלא בעלי חיים נינהו כגון הגונב סלע מן הכיס וכיוצא בו הלכתא כר' יוחנן דקי"ל דכל רב ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ורב חסדא לא פליג עליה דרבי יוחנן אלא בבעלי חיים משום דאנקטינהו נגרי ברייתא אבל במידי דלאו ב"ח לא פליג הלכך הלכתא כר' יוחנן דאמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת לא צריך עכ"ל:

והבליע לו בחשבון. לאחר זמן לקח הימנו מקח או שנתן לו דמים והוסיף עליהם מה שגזל והבליע לו בחשבון שהיה בוש לומר הרי זה גזלתיך:

אדם עשוי למשמש בכיסו. ולמנות כמה יש בתוכה וזה מיד מנה אחריו ומצא יותר מדמי המקח והכיר שהחזיר לו גזילתו:

[ל' גמ' ] הא דאהדר ליה לכיסיה הא דקתני יצא דמנה גזלן ורמא לכיסיה דנגזל וכיון דאית ליה דרבי יצחק הוה ליה מנין ופטור:

הא דלא אהדר ליה. הא דקתני לא יצא דמנה גזלן ורמא לידיה דנגזל הלכך איכא למימר דהשליכן זה בתיבתו ולא מנאן:

הא דאית ליה זוזי בכיסיה. פירש הרב אלפסי ז"ל הא דקתני יצא דאית ליה זוזי אחריני בכיסיה דכיון דאדם עשוי למשמש כיסו הרי מנאן לאחר שהחזירו ומצא העודף ולפיכך יצא דמנין פוטר: