נימוקי יוסף על בבא קמא מו.

טורטני. מאזנים גדולים ומוכרין פירות במשקל כדרך התגרין וכיון דמוכרין בפרהסיא לא גנבום:

לוקחין וכו'. דבר מועט לצדקה ואין הבעל מקפיד:

רבינא גבאי צדקה הוה:

שירי. צמידים:

כיפי. צעיפים:

דבני מחוזא. עשירים הוו:

רוב משלו. רוב ממונו הוא משלו ולא משל גזל הלכך הולכין אחר הרוב ונהנין ממנו דמשלו הוא:

אפילו מיעוט משלו. תלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא:

אדא. שם האיש:

דיילא. שמש:

חמור מגופו. דקתני בפרק שני דע"ז (דף כו ב) המינין והמסורות מורידין אותן אבל לא מעלין:

מסור. הוא מלשין המוסר ממון חבירו ביד עכו"ם אנסים והריא"ף ז"ל כתב דסוגין איתא כמ"ד אסור לאבדו דאיבעיא לן התם עשו תקנת נגזל במסור דמישתבע ושקיל כמה שהפסידו או לא ואסיקנא בתיקו ושמע מינה דכ"ש שאסור לאבדו ביד:

שהיו מספיקין מים ומזון. לגבעונים שהגבעונים היו משמשים למזבח חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהים:

מתני' מוכין. גרטויש"א בלע"ז שהכובס מוציא מבגד הצמר דבר מועט על ידי הכבוס ואין בעל הבית מקפיד ומן הדין הרי הן שלו והמקפיד לא הויא קפידא:

שהסורק מוציא. על ידי הקוצים שקורין קרדוני"ש:

של בעל הבית. שדבר חשוב הוא ולא מחיל:

נוטל שלשה חוטין. דרך אורג בגד לארוג ג' חוטין ממין אחר בסוף הבגד והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומיפהו:

ואם היה שחור. החוט שארגוהו בלבן רשאי ליטול הכל לפי שהשחור מגנה את הלבן:

כדי לתפור בו. בגמרא מפרש שיעור תפירה:

הכי גרסינן ומטלית וכו'. חייט שהשוה את תפירתו וקיצע ממנה מטלית שלש אצבעות על שלש אצבעות:

מעצד. שמחליק בה הנסרין ושפאיו דקין:

כשיל. קרדום ומפיל שפאין גסים:

גמ' מלא מחט וחוץ למחט. שכל זמן שאינו נשאר מן החוט אלא מלא מחט מצומצם אין יכול לתוחבו בבגדו והרבה דברים כאלו אמרו בגמרא והטעם לכולן מפני שבעל הבית מקפיד עליהן:

אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו:

סליק פרק הגוזל ומאכיל וסליקו להו מסכת בבא קמא