נימוקי יוסף על בבא קמא מג:

דרי ואמטי. שא והולך עמנו אל בית המלך:

ה"מ וכו'. דאם נשא ונתן ביד חייב היכא דלא אוקמיה להו לעכו"ם על הממון מעיקרא על ידי אונס אלא הולך ונותן להם אבל הכא משעה דאוקמינהו על יין נשרף היין וההיא שעתא פטור הוא וכי אמטינהו דידהו אמטי רש"י ז"ל והביא הרי"ף ז"ל ראיה לדבריו כנגד הגאונים ז"ל שכתבו שאם אנסוהו להביא והביא פטור מהכא דאם איתא דאם נשא ונתן ביד דאמרינן חייב מיירי בדלא אניס א"כ מאי הוקשה הכא לרב אשי דפטר לההוא גברא דילמא כי פטריה רב אשי משום דאנוס הוא דודאי מדפטריה הכי אית לן למימר והשיב עליו הרב בעל העטור ז"ל דהך ראיה ליתה דודאי אנסוהו מעיקרא בממון סתם מיהו בתר דאחוי להו מי אנסוהו ודאי ליכא אונס והוה ליה כמי שאנסוהו בממון סתם ונטל ונתן ביד חייב כדתניא לעיל:

פקיע. קשר:

חייב. ואע"ג דקאי עכו"ם על הממון הואיל ונשא ונתן ביד חייב:

בתרי עברי. עכו"ם מצד זה והעמיר מצד זה דאי לא יהביה ניהליה לא מצי אנס למשקליה ורבינו אלפסי ז"ל מסתייע לפירושו מהא דחייב ואע"ג דאניס ליה לבתר הכי ושמעת מינה דמאן דשקיל ליה לממונא דחבריה וממטי ליה בידיה לגבי אנס חייב ואע"ג דאניס ולא שנא אנסוהו להביא והביא והשיב עליו הרב"ה ז"ל לית [ראיה] כלל דהתם ליכא אונסא דכיון דקאי בתרי עברי נהרא מצי לאשתמוטי מיניה אבל היכא דאנסוהו על ממון חבירו וליכא לאשתמוטי אפילו נטל ונתן ביד פטור וכן הלכתא עכ"ל:

אמיד. עשיר:

עליה אתו. בשביל עשרו באו ולא משום זה הכוס א"כ כשנותן להם כוס זה להציל מהם מציל עצמו בממון חברו הוא וחייב:

ואי לא אמיד. ודאי לא באו אלא על ההיא כסא והרי זה כמו שאנסוהו ליתן ממון של פלוני דאפילו נטל ונתן ביד פטור מהא השיגוהו לרבינו אלפסי ז"ל. וכתב הרב"ה ז"ל שמעינן מהכא דהיכא דאנסוהו עכו"ם על ממון חבירו לא שנא אנסוהו להראות ולא שנא אנסוהו להביא פטור כדרב אשי דפסקה וכ"כ ר"ח ז"ל דהכא משום דלא אמיד אמרינן על ההוא כסא [אתא] ואע"ג דנשא ונתן ביד פטרינן ליה כ"ש היכא דידוע דאנסוהו אממונא דחבריה דפטור והא דקתני ישראל שאנסוהו עכו"ם והראה ממון חברו פטור נשא ונתן ביד חייב דוקא שאנסוהו מחמת עצמו על ממון סתם והיכא דנשא ונתן ביד מציל עצמו בממון חברו הוא וחייב וכי הראה גרמא בעלמא הוא ופטור והרב רבינו אלפסי ז"ל פליג בהא ומסתברא כרבוותא קמאי והכי גרסינן בירושלמי עכו"ם שאנסוהו ונטלו ממנו ממון חברו פטור נטל ונתנו להם חייב אמר ר' יוסי הדא דתימא באומר לו תן ממון סתם אבל תן לנו ממון פלוני אפילו נטל ונתן ביד פטור עכ"ל בסי' [פ'] פרק פקדון בספרו. והרא"ה ז"ל כתב בשם רבו הרמב"ן ז"ל וז"ל הדברים צריכין לפנים שאין ספק שהוא מפורש שבממון פלוני פטור מן הירושלמי ומן הגמ' דילן. וכמה ראיות מכריעות שהוא חייב כהני שהביא רבינו הגדול ז"ל וכדאמרינן בסמוך גבי נרדף שהיה בורח מהרודף ושבר כלים של כל אדם חייב שאסור להציל עצמו בממון חבירו ואמרי' לעיל פ' הכונס (דף ס ב) גבי מלחמה דדוד מי ישקני מים וכו' גדישין דישראל הוו דהוו מיטמרי בהו פלשתים וקא מיבעיא ליה מהו למקלינהו להציל עצמו בממון חברו א"ל אסור והא התם דכממון פלוני דמי ואין ספק שאין הפרש בין שאונסין אותו להביא ממון חברו בין שיכול להציל עצמו ע"י ממון חבירו ועיקרן של דברים שכל מקום שאין האונס בא לו מחמת אותו ממון כלומר שאין הממון גורם האונס חייב. וכגון הבא לי ממון פלוני חבירו חייב שהרי אין אותו ממון גורם לו עכשיו האונס וכן אם היה פקדון אצלו והיו אונסין אותו להביא ממון סתם חייב שאף כאן לא בא האונס לו מחמת הממון ההוא. אבל אם היה פקדון אצלו ואנסוהו עכו"ם לתת להם אותו פקדון שהרי בא לו האונס מחמת אותו ממון פטור לפי שידו כיד הבעלים ואדעתא דהכי הפקידו גביה ואדעתא דהכי קביל ממון מיניה שאין אדם משים עצמו בממון חבירו יותר מבממונו ועל זה הדרך עולות כולן יפה כראוי. עובדא דגברא דאחוי חמריה דרב מרי התם לא הוי האונס מחמת הממון וכן ההיא דהושט לי פקיע עמיר זה וההיא דנרדף וההיא דהכונס אין הממון גורם לו האונס וההיא דכסא דכספא מוכחת מאי דפרישנא שהרי אמר בפירוש שאם לא באו על אותו הכוס חייב ואם באו על אותו כוס פטור שהרי מחמת אותו כוס בא לו האונס וכן אותו ירושלמי שהביא ר"ח ז"ל דישראל שאנסוהו עכו"ם ונטלוהו ממנו וכו' מדקאמר נטלו ממנו ממון חברו משמע דפקדון הוה וכ"כ רבינו ז"ל ובזה הדרך יחלק אור עכ"ל: