נימוקי יוסף על בבא קמא מג.

אכריא. אוצרות של חטים צ"ל שלא אנסוהו על שיראה אותן ממש דא"כ פטור הוא וכדפרישית:

לבי אביוני. שם מקום:

אם נטל ונתן ביד חייב. פרש"י ז"ל דהציל עצמו בממון חברו ופירש [נטל ונתן ביד] מעצמו בלא אונסא . והריא"ף ז"ל פי' נטל ונתן ביד חייב אפילו אנסוהו עכו"ם להביא אותו ממון [של פלוני] שהראה להם באונס והביא באונס חייב ואע"ג דאנסוהו להראות ממון חבירו והראה פטור חילק ז"ל בין מה שעושה בידים ממש להראה שהוא גרמא וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות חובל ומזיק. וכתב עליו הראב"ד ז"ל בהשגות גם בזה על דרך הרב הוא הולך ואין הגאון מודה לו וכן בדין שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומאין יתחייב לו זה שימות בשביל ממון חבירו הואיל ויחדו לו בפירוש וכבר הרחבנו בדברים הללו בפי' בב"ק והרב בעל העטור ז"ל פי' נטל ונתן ביד כדפי' רש"י ז"ל. ואכתוב פירושי בסוף שמעתין בע"ה על מקומו מפני שדעתי לחבר ראיית הרי"ף ז"ל על מקומן תחלה. אמר המחבר לדעת הרי"ף ז"ל שנשא ונתן ביד חייב אפילו [אנסוהו על] ממון זה אם כן כי תניא בההיא הראה פטור לית לן למפטר אלא כה"ג דוקא אבל אם אנסוהו סתם והראה ממון חבירו חייב שהרי הציל עצמו בממון חברו ומלתא דמסתברא היא דכל היכא דהציל עצמו בממון חבירו חייב לשלומי אפי' בהראה שלא נטל ונתן ביד וזה פי' רבא דאם הראה מעצמו כנשא ונתן דמי. וכל ההלכה מעידה שפיר כפי' ז"ל ואע"ג שאפשר לדחות דחויי נינהו ומה שקשה עליו מאד זאת דכסא דכספא [דאי אכסא אתו פטור ואע"ג דיהבה בידים] ויותר יש מן התמיהה איך לא הרגיש הרב בה ולא חשבה לנגדו מאומה לכן נראה לי שהיה פשוט לפניו ז"ל דלא דמיא כלל ולאו ראיה היא להנך דהך פקדון הוא ושומר שאני וכן מצאתי שכתב הרא"ש ז"ל הא דאמרינן אתו אדעתא דכסא ופטור אע"ג דאמרינן לעיל אם נשא ונתן ביד חייב ואע"ג דאנסוהו עכו"ם שומר שאני דאדעתא דהכי אפקדיה גביה שיציל עצמו אי אתו אדעתא דכסא עכ"ל וכיון דגמ' שלנו אתיא כדעת הרב ז"ל לא חייש אירושלמי דלקמיה וכ"ש שיכול לומר נמי דבפקדון מיירי הירושלמי וכמו שכתוב בפנים ומיהו מה שכתב הראב"ד ז"ל נ"ל נכון מאד דנהי דלא אמרי' ימות ואל ישא ויתן ביד [אלא] ישלם מ"מ מהיכא תיתי שיתחייב לשלם כיון שאין לו למות עליו וגם לא בא לו האנס מיד אחר אלא על אותו ממון שיחדוהו לו בפירוש. ונ"ל לומר דע"כ כי מחייבין נשא ונתן ביד לא אוקמינן להו לעכו"ם עילויה דאי אוקמינן מההיא שעתא קלייה ופטור אלא ודאי בדלא אוקמיה וכל היכא דלא אוקמיה מצי לאשתמוטי מידי דהוה אתרי עברי דנהרא דאע"ג דהוה אנוס נמי חייב כן נראה לי על דעת רבינו הגדול ז"ל. ודרך רבינו האי גאון ז"ל במשפטי השבועות אשר לו כדרך רש"י ז"ל והרב"ה ז"ל שכתבו שם דנטל ונתן ביד חייב בדלא אוקמינהו עליה אלא שאנסוהו להראות [סתם] והוא נטל ונתן ביד וז"ל המראה ממון חבירו והנושא ונותן ביד דין אחד לשניהם שאם מעצמן חייבים ואם מחמת אונס פטורין והא דאמרינן אם נטל ונתן ביד חייב ה"ק ואם אנסוהו להראות ונטל ונתן ביד חייב ובדלא אוקמינהו עליה עכ"ל משמע ליה ז"ל דבאונס באוקמינהו עליה פטור והיינו כגון שפירש לו ממון פלוני אם כן כשחייב הוא שאנסוהו על ממון סתם כפרש"י ז"ל והרב"ה ז"ל ואתי להו שפיר ההיא דכסא דכספא שהוא כממון זה כפשטא אלא שקשה להם מאד הראה ממון חבירו פטור דמיירי נמי בממון סתם דומיא דסיפא דנשא ונתן וכו' ואמאי פטור [אפילו באונס] הא מציל עצמו בממון חבירו ויותר דומה לדינא דגרמי וחייב מלגרמא בנזקין דפטור דהא ברי היזקא כדאמרינן [דף קיז א] מה תאו זה וכו' אף ממון של ישראל כיון שנפל לידי עכו"ם שוב אין מרחמים עליו ולא דמי למשסה כלבו בחבירו דשמא לא יזיקנו דחשבינן ליה גרמא אבל זה שכבר ראו אותו כנפל בידם דמי כיון שיכולין ליקח אותו ועוד קשה להם הא דאם הראה להם מעצמו כמו שנטל ונתן ביד וחייב דע"כ לא מצי מיירי דהראה באונס [ובממון זה] דהא אמרת פטור אלא ודאי בלא אונס מיירי וכדפרש"י ז"ל וא"כ מאי קמ"ל תנינא דהיינו מתניתין דאם מחמת הגזלן. ומה שכתבתי בפנים בשם הרא"ה ורבו ז"ל נמי מסכימים לדעת רבינו הגדול וכסברת הרא"ש ז"ל בפקדון ומתוך הלשון נראה שאם אנסוהו עכו"ם לישראל ואמרו תן לנו ממון פלוני של פלוני חבירך אפילו נשא ונתן ביד פטור לכ"ע שהרי מחמת אותו ממון בא לו האונס כההיא דכסא דכספא וא"כ קשה לי אמאי הוצרכו למימר טעמא בפקדון שפטור לפי שידו כיד בעלים וכו' כמו שכתוב בפנים לפיכך נ"ל דדוקא כשממון חבירו בידו ואונסין אותו עליו ממש אז אמרינן שמחמת אותו ממון בא לו האונס אבל כשאין הממון בידו אין חילוק בין תן לי ממון פלוני של פלוני חבירך להושיט לי פקיע עמיר זה בתרין עברי דנהרא וגרע מיניה מפני שאינו עכשיו עליו כמו בפקיע עמיר הלכך אף בכה"ג חייב לדעת רבינו ז"ל דכיון שאינו בידו אין האונס בא מחמת אותו [ממון] מיקרי וחייב כנ"ל דעתם: