נימוקי יוסף על בבא קמא מ:

טעותו. שטעה בחשבון או שהבליעו דליכא חלול השם:

לקנא. מזרק:

דפליזא. בחזקת של נחושת:

ואיבלע ליה זוזא. פי' בערוך שנתן זוז לכותי יותר בעבור שישמח הכותי וילך מהרה:

חזי דעלך וכו'. רב כהנא אמר כן לכותי איני מונה אותם כדי להוציא עצמו מן החשד:

שבשי. זמורות:

שקיל דמי. איפשר לומר שכן היה דעתו מתחלה שהרי גזלו וגנבתו אסורה או שמא לא חשיב גזל משום שאין מקפידין בכך ומה שהוצרך לומר כן משום דשמעיה דמשויה הפרישה בין עובד כוכבים לישראל:

דינא דמלכותא כתב הראב"ד דמדקאמר דמלכותא ולא אמר דמלכא נראה שלא אמרו אלא בחקי המלכות הקבועים להם כגון מסים וטסקא אבל שר שגזל שדה בדרך חמס הרי הוא כשאר גזלנין ואין דינו דין וכדאמרינן בבבא בתרא שערי דכדא לא משתעבדי לכרגא:

בבי דארי. בגורן ומיירי בכגון ארבעה שותפין שהן שותפין בגורן והביאו השלשה חלקים כל אחד חלקו בביתו והרביעי' נמצא בגורן:

פרע מנתא דמלכא. בשביל כלם וכשיבואו חביריו אין יכולין לומר שלך יהיה ולא שלנו דכיון שמוטל עליהם לפרוע מן הדין דדינא דמלכותא דינא אף על פי שנפרעו מזה כולם מצטרפין בההוא פרעון הלכך אם גבאי זה ישראל שקנה המס מן המלך אין בזו משום גזל לומר שלקח מזה הכל שהרי מן הגורן שנשתעבד למס המלך הוא לוקח ומכלם הוא נוטל ובדינא ואם הגבאי הוא עובד כוכבים מותר לקנות ישראל ממנו מה שנטל מן הגורן שאינו גזל כלל:

אריסותיה. מפיק לו דאין לו חלק בגופה של קרקע ואין עליו לפרוע חלק בעל הבית הלכך אם הגבאין נטלו חלקו של אריס בשביל מס הקרקע שלא כדין הוא ואין ראוי לישראל לקנות מהם דגזל הוא:

בבול ארעא. פירש רי"ף ז"ל יבול הארץ ורש"י ז"ל פי' אכילה דארעא נראה דגריס בכול בכף והענין אחד כלומר מהקרקע שאוכל פירותיו:

כרגא דשתא. כסף גולגלתא דשתא:

אבל שתא דחליף. כיון שכבר פרע הגבאי למלך כל קצבה שקבל עליו משנה שעברה ומעתה המס שלו אין לו כח למשכן זה על חבירו. וכתב הרא"ש ז"ל דאתא לאשמעינן רב דדינא דמלכותא הוא שאם עברה השנה ולא הספיקו עבדי המלך לגבות את המס שפטורין כל אותן שלא פרעו באותה שנה דאם היה דינא דמלכותא שיגבה המלך בשנה זו מס של שנה שעברה אף הקונה ממנו קנה כל זכות שהיה למלך בו ואע"פ שפרע הגבאי למלך משלו אין לו להפסיד דינו:

דסלקין. לאותם שעולין לארץ ישראל:

ודנחתין. שיורדים משם לבבל:

אפומא [דחד סהדא]. שהפסידו שלא כדין:

משמתינן ליה. כתב הרא"ש ז"ל בשם ריב"א ז"ל דהיינו דוקא כשעובד כוכבים תובע לישראל והישראל כופר לו ואומר לו פרעתי דאז ודאי אין יכול להעיד שהרי בדיני ישראל לא היה יכול להוציא על פי עד אחד ואינהו מפקי אבל ישראל התובע מן העובד כוכבים שחייב לו והעובד כוכבים אומר פרעתי אפילו ישראל אחד יכול להעיד שפרע שהרי בדיני ישראל היה פוטר עצמו בטענת פרעתי וכיון דבדיני ישראל ראוי לפטור עצמו יכול להעיד מידי דהוה אתרי סהדי דיכולין להעיד אף כשהעובד כוכבים תובע:

במגוסתא. בני כפר שאין מקפידין לדון כמשפט:

בי דואר. שלטון:

אמומתא. גם הם ע"פ עד אחד אין מחייבין אותו ממון אבל מחייבין לבעל שבועה להכחיש העד כדין תורה ל"א דמגוסתא אנסין ודנין בחזקה כמו (מגילה דף כח א) אתי גווזי וקא מחי ליה סריסין של בית רבי העומדין לרדות בחזקה:

היו משמתינן ליה. כתב הרא"ש ז"ל אומר ר"ת היינו דוקא אם ישראל רוצה לקנותה כמו העובד כוכבים ונ"ל דוקא כדי דמיה אבל אם היה העובד כוכבים רוצה להוסיף על כדי דמיה לא עכ"ל זבן מארמאי בבבא מציעא פרק המקבל (דף קח א):