נימוקי יוסף על בבא קמא לח:

תנן וכו'. כתב הרא"ה ז"ל בשם זקנו הר"ז ז"ל דמסיפא דמתני' דהמניח לפניהם פריך דס"ד דלפני יאוש עסקינן ובגזלה קיימת ופריך השתא בגזלה קיימת פטורין כל שכן היכא דבא אחד ואכלו שאין הגזלה קיימת ולא ידעינן אמאי הוה ס"ד דלפני יאוש ובגזלה קיימת פטורין אבל מרישא ודאי לא קשיא ליה ולא מידי דשאני מאכיל דהוצאה דידיה הוא ומודה רב חסדא בהא שאינו גובה אלא מן הגזלן:

[דתריצנא] מתני' וכו'. רישא וסיפא בחד גונא מצי אתיא:

הניח גזלה קיימת. שלא אכלוה אחרי מותו ותבעה הנגזל חייבין דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש בלא שינוי רשות לא קני:

אין גזלה קיימת. שאכלו אחרי מותו פטורין דאינהו לא גזול מידי:

הניח אחריות וכו'. משלו חייבין לשלם דאשתעבוד נכסי:

נימא תיהוי וכו'. דאמר לעיל רצה מזה גובה:

כי תניא ההיא. דר' אושעיא דתני פטורין לאחר יאוש:

והשתא אתיא הא דר' אושעיא כמתני' דתריץ רב חסדא לעיל לאחר יאוש ובשאין הגזלה קיימת וכה"ג דוקא אמרינן פטורין אבל גזלה קיימת אפילו אחר יאוש חייבין להחזיר. וכתב רבינו אלפסי ז"ל והשתא דקי"ל דמטלטלי משתעבדי לבעל חוב חייבין לשלם ממטלטלי דשבק אבוהון בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בין אכלי בין לא אכלי דהוה ליה כמלוה על פה וקי"ל השתא דמלוה על פה גובה מן היורשין בין ממקרקעי בין ממטלטלי עכ"ל:

אין חייבין להחזיר. כדמסיק מקרא:

פרה וחורשת . שהוא דבר מסוים וזילותא דאבוהון שאומרים זו היא שגזל פלוני של רבית היא מפני כבוד אביהן דוקא בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת וכדאוקימנא פרק איזהו נשך:

[ל' גמרא [דף קיג א] מטה ושלחן מהו הוי דבר מסויים או לא]:

מטה ומיסב עליה וכו'. שהם דברים דקיימין בתוך ביתו וחזו לה ואיכא זילותא:

ויחכם עוד (משלי ט) כפרה וחמור כן מטה ושלחן:

[דף קיב א] זאת אומרת [מדקתני] דאין חייבין להחזיר אע"פ שיודעין שהן של רבית דמשמע שהן בעין:

רשות יורש [כרשות לוקח]. והוי יאוש ושנוי רשות דקני דא"כ הול"ל רבית קצוצה יוצאת בדיינין:

רבא אמר וכו'. וקי"ל כותיה:

קטנים פטורין. דלאו בני דינא נינהו אע"ג דגזלה קיימת מיהו מחסרי גוביינא וסומכוס הוא דפטר קטנים לקמן:

[ואם אמרו גדולים] אין אנו יודעים וכו'. ושמא אבינו השיב לך דמים. והקשו ז"ל דכיון דכי אמרי מהימני אפילו כי לא אמרי נמי להימנו דהא קי"ל טוענין ליורש טוענין ללוקח ותירץ הר"ז ז"ל שלא אמרו טוענין אלא בדבר שהוא קרוב אל הדעת ולא בדבר שהוא רחוק מן הדעת כי הכא כי הגזלן ישיב דמים מגזילה שהיא עדיין תחת ידו וכן אמרינן (ב"ב דף ע ב) גבי שטר כיס היוצא על היתומים וכו' דלא טענינן להו נאנסו לפי שהיא טענה רחוקה מן הדעת וכן בכתובות (דף פה ב) גבי כסא דכספא דאפקיד בי חסא וכו' ולא טענינן ליתמי דאביהן חזר ולקחו דכיון שלא היה אמוד טענה רחוקה היא והשיב על הריא"ף ז"ל דאוקי לה [בפרק המפקיד] בדאית עדים וראה שאפילו אביהם היה קיים לא היה נאמן שאם כן לא היה צריך תלמודא לאוקמא בדלא אמוד דאפילו הוה אמוד שוב אין חזקה כיון דאיכא עדים וראה. והרמב"ן ז"ל השיגו שמפורש בכמה מקומות דטענינן ליתמי אפילו טענה רחוקה בכתובות פרק אחרון (דף קט א) גבי עשאה סימן לאחר וכו' אילו אבוהון היה קיים הוה טעין תלם אחד וכו' רכבא דדקלי וכו' ובפרק לא יחפור (דף כג א) נמי גבי לקח חצר ובה זיזין וכו' כיון דיחיד הוא אומר פיוסי פייסיה אבל התם אימא לא צריכא הרי שאפילו במקום רבים שהוא רחוק לפייס אותם טוענין לו והראיות שהביא [הר"ז] אינן: