נימוקי יוסף על בבא קמא לה.

ושמואל סבר דכיון דיוצא במישן שם מטבע עליו והלכתא כרב נחמן:

והוסיפו עליו. לפי מאי דאסיקנא לעיל שנותן לו מטבע היוצאת באותה שעה היכא דהוסיפו עליו מאי אמרינן בה:

באותה שעה. בשעת פרעון:

כתרטא. סלע גדול רחב כמדה מחזקת רובע:

והא קא זילי פירות. לגבי מטבע זו ונמצא שמשתכר זה בתוספת שאינה דומה לראשונה והוי רבית:

מחמת תרעא. שבאו גשמים ונמצא ריוח תבואה בעולם והוזלו פירות:

לענין נסכא. אם בא להתיכן לעשות מהן גרוטאות יש יותר מן הראשונה והוי רבית:

עבדו עובדא. באדם שהלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו והלכו אצל אגרדמין והוא סוחר ישמעאל והיו לו מעות מן הראשונה ומן השניה ונמצאו בשמונה של מטבע שניה עשרה מן הראשונה ונתן לו [שמונה] ל' הריא"ף ז"ל פי' כגון דהו"ל גבי חבריה מאה זוזי וכל זוז מינייהו אית להו תמניא פריטי והוסיפו עליה השתא ועבדיניה לזוזא [עשרה] פריטי וחזינן אנן אי לא קא זילי פירי מחמת ההיא תוספת אלא תרעא כדקאי קאי יהיב ליה השתא ק' זוזי מהאי טיבעא ולא מנכה ליה כלום ואע"ג דאיכא שבח לענין נסכא חומשא מלבר דאינון תרתי פריטי בכל זוזא כיון דליכא שבחא לענין פירי לא איכפת לן בההיא תוספת חומשא דאיכא בנסכא והיינו דקאמר רב חסדא נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואי קא זילי פירי מחמת ההוא תוספת אפילו לא הוסיפו עליה אלא כל שהוא מנכה ליה מהאי טבעא כותיה ואי אוסיפו עליה [טפי] מחומשא אף על גב דלא קא זילי פירי לא יהיב ליה מהאי טבעא דנפיק אלא כשיעורא דאית ליה מטבעא קמא וכ"ש אי קא זילי פירי דמנכה ליה כל שהוא טופיאנא דאוסיפו עליה עד גמירא וה"ה למלוה חבירו על המטבע ופחתו ממנו וה"ה נמי במקום שנושאין ונותנין בכספים של משקל ופחתו מן הכסף שלהם או שהוסיפו עליהם הכל ענין אחד הוא עכ"ל:

פטור. אע"פ שאינו יכול ליטלו ומוקי לה בגמ' [ד' צח א] דלא שקליה ממש בידים אלא שהיה המטבע ביד בעליו והכהו זה תחת ידו ונתזה לים ומיירי שהמים הם צלולין וקא חזי ליה והיינו דא"ל הא מנח קמך ואינה אבודה ואי משום דבעי למיתב זוזא לבר אמוראי למישט ולמשקליה גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור וטעמא דרב' בכל הני חדא טעמא הוא דאפי' דינא דגרמי לית ליה וכל הני דינא דגרמי נינהו ולית הלכתא כוותיה אלא כדכפייה רפרם כדמוכח במסקנא ומיהו אפילו רב' מודה שאם המים עכורים אבדה בידים ממש היא דהא התיזו וחייב:

[[שם] ל' גמ'] השף. שהכה בקורנס על הצורה ופחתה דלא מגרע ליה ממשקלו אלא גרמא:

הצורם. פוגם דלא אפחת מדמיה אלא שאינה ראויה להקרבה:

נכתבו ליה וכו'. כדאמרינן בנמחק שטר חובו שמעמיד עליו עדים אבל איהו לא מהימן בשבועה דאפילו לדברי האומר עשו תקנת נגזל [באשו] בדיני דגרמי לא עבוד תקנתא דהא התם אפי' במסור איבעיא לן ולא איפשיטא:

מנא ידעינן. ומאי הוה כתיב ביה ומאי בעי למיתב ולא אצטריך למימר דפטור:

במאמינו. שורף [לבעל השטר] וכל מה שיאמר שכך היה כתוב יתן ואפ"ה פטור:

מאן דדאין דינא דגרמי. רבי מאיר היא בהגוזל (זוטא) [עצים] [דף ק א] וקי"ל כותיה:

מגבי ביה. מן השורף כל חוב השטר שהרי גרמו להפסיד:

ואכפייה רפרם לרב אשי. ששרף שטר חבירו בילדותו ואגבי מיניה גוביינא מעליא כל מה שכתוב בשטר:

ככשורא לצלמי. כלומר פרעון גמור מן העידית כקורה זו הנבחרת משאר קורות לעשות בו צורות ודיוקנאות:

הרקיבו מקצתן. כיון דאורחייהו בהכי כהיזק שאינו ניכר חשבינן ליה ואומר לו הרי שלך לפניך והוי כחמץ בפסח וכל הני דמתני' ומתני' דקתני משלם כשעת הגזלה בהרקיבו כולן שהוא היזק ניכר כיין והחמיץ מיירי:

מתני' שידה. ארגז של עגלה העשויה למרכב נשים:

גמ' א"ר אסי ל"ש אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעוץ בהן מסמר ונעץ בהן מסמר ושברן אבל נתן לחרש עצים לעשות בהן שידה תיבה ומגדל ועשה מהן שידה תיבה ומגדל ושברן פטור מ"ט אומן קונה בשבח כלי ורבא אמר דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי. [פי'] ל"ש הא דתנן שאם קלקלו חייבין לשלם דמי שידה וכו':