נימוקי יוסף על בבא קמא לה:

פטור. כלומר מלשלם דמי שידה אלא דמי עצים בלבד:

אין אומן קונה וכו'. אלא הרי של בעל הכלי וחייב לשלם לו דמי שידה:

והריא"ף ז"ל פסק כרבא כמסקנא דתלמודא והשתא מצינן למימר דמתני' תנא בסיפא שידה תיבה לגלויי רישא דמיירי בנתן לו לחרש עצים לעשות מהן שידה וכו' ואפ"ה חייב לשלם:

לטוחן. אדם ממונה על כך ועליו ללותתן במים וכותשן במכתשת להסיר הקליפה החיצונה כדי שתהא סולת נקיה:

סובין. גסין ממורסן:

ניפולין. נשבר ונופל כשאוחזין אותו:

דמומחית לתרנגולי. כלומר אומן מומחה הלכך הוי אנוס ופטור מלשלם כיון דהוה עביד בחנם משמע דאם אינו מומחה לשחוט חייב אפי' בחנם דפושע הוא דלא היה לו לשחוט הואיל ואינו בקי:

המראה דינר. לדעת אם טוב הוא ויקבלנו מחבירו:

ותניא אידך. כתב הרא"ש דלא שייך לשנויי כאן בחנם כאן בשכר כדמשני גבי שחיטה משום דבהכרת מטבע צריך בקיאות גדול ולית להו למחזי אלא דנכו ואיסור ושאר כל אדם מיקרי הדיוט וחייב אפילו בחנם. ומיהו לפי מאי דמסקינן בסמוך דוקא כשסומך עליו וכן כתב הריא"ף ז"ל:

דנכו ואיסור שולחנים אומנין היו :

רב. שומר גנזיו של ר' חייא דודו היה:

דין עסק ביש. סחורה רעה היא לו שעל עסקי חנם הפסיד שלא היה לו לראותו:

בית חייהם. תלמוד תורה:

ביקור חולים וקבורה. ופרכינן באלו מציאות (דף ל ב) היינו גמילות חסדים ומוקים לה ביקור חולים בבן גילו דנוטל אחת מששים בחליו וקבורה בזקן ואינו לפי כבודו אפ"ה חייב:

מחיצת הכרם וכו'. קי"ל דאם יש גדר בינתים זה סומך זרעים לגדר מכאן וזה סומך גפנים מכאן כדאיתא פ' לא יחפור (דף כו א):

אומרים לו גדור. שלא יוסיף התבואה [על] מאתים בעוד המחיצה פרוצה ותאסר משום יניקת איסור של כלאים אשר הוא חלק א' ממאתים חלקים שיש בו של היתר:

נתייאש ולא גדר. ובתוך כך הוסיף הזרע אחד מן המאתים שהיו בה בהיתר:

הרי זה קידש. דאינו בטל אלא באחד ומאתים וכאן מאתים יש קצ"ט מהיתר וחד מאיסור וחייב באחריותו והכא דינא דגרמי הוא וחייב:

שלשה לשונות אמרו חכמים בנזקין היזק שאינו ניכר וגרמא בנזקין ודיני דגרמי. היזק שאינו ניכר הוא דבר שאין נזק ניכר בו כלל והרי הוא עומד בעינו כגון חמץ שעבר עליו הפסח וכיוצא בו שיכול לומר לו הרי שלך לפניך דינא דגרמי הוא דבר שהיזקו ניכר אלא שלא עשה בו מעשה כמוחל שעבודו של חברו דדבורא בעלמא הוא וכן למניח המחיצה פרוצה עם שאומר לו גדור דברי היזקו גרמא בנזקין הוא דלא ברי היזקו כגון מניח סולם אצל שובך שגורם שקופצת שם הנמיה אבל אפשר דלא אתיא נמיה ולפיכך פטור:

מדאמר ריש לקיש חזי דעלך קא סמכינא ומתשובתו של ר' אלעזר שמעי' דהדיוט לא מחייב לשלומי עד דמודע ליה דעליה קא סמיך דאי לא מודע ליה מצי א"ל לא ידענא דעלי קא סמכת ומיהו אי מוכחא מילתא דעליה קא סמיך לא צריך לאודועיה כ"כ הרב אלפסי ז"ל ואי תימא איסור ודנכו אמאי פטורין הא ודאי עלייהו סמיך י"ל דלא מחייבין בדינא דגרמי אא"כ יש בו קצת פשיעה והכא דליכא פשיעה כלל פטור אבל הדיוט פושע הוא ולפיכך חייב כשיודיעו שסומך עליו:

מתני' והקדיחתו. שרפתו שהקדיחו יותר מדאי:

נותן לו דמי צמרו. כ"ע מודו בהא משום דליכא שבחא כלל דהא שרפתו לגמרי וכיון שהוא נושא שכר חייב לשלם כדאמרי' לעיל [דף צט ב] בטבח שקלקל:

צבעו כעור. בגמרא מפרש שצבעו בשירי הצבע שקינח היורה בצמר וצבעו ומזיק בכוונה הוא ולפיכך ידו על התחתונה לדברי הכל:

אם השבח וכו'. אם השבח שהשביח הצמר יתר על ההוצאה של צבע נותן לו לצבע את ההוצאה ולא שכר שלם כפרש"י ז"ל והרא"ה ז"ל כתב נותן לו שכרו כפועל בטל ומקבל צמרו ודמי צמרו לא אמרינן דניתיב וליקני ליה איהו שבחא דצמר דהא הצמר דצבע שהתנה עמו צבעו וליכא שינוי דליקני: