נימוקי יוסף על בבא קמא לב:

נותנין לו מיד. פרש"י ז"ל נזק וצער ובושת ריפוי ושבת עד שיתרפא כלומר צריכין בית דין לאמוד כמה היה ראוי להיות נופל למשכב מחולי זה ומחייבין את זה ליתן לו מיד כל ריפויו ושבתו ומזונותיו הצריכין לו עד שיתרפא:

והבריא. לזמן מועט והם אמדוהו לזמן מרובה נותנין לו וכו' דמן שמיא הוא דרחימו עליה:

הכל לפי כבודו. איבעיא להו ת"ק לקולא קאמר דאיכא עני דלא בעי למשקל כולי האי או דלמא לחומרא קאמר דאיכא עשיר דבעי למיתב ליה טפי ת"ש מדאמר ר"ע אפי' עניים שבישראל רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהן שהם בני אברהם יצחק ויעקב ומעשה באחד שפרע וכו' ש"מ דת"ק לקולא קאמר ש"מ [פי'] מדאמר ר"ע אפי' עניים וחזינן דלא חייב לפריעת ראש אשה ענייה אלא ד' מאות זוז כת"ק ש"מ תנא קמא לקולא קאמר דלעני לא יהבינן כולי האי וקאמר ליה ר"ע לעניים יהבינן הכי ומעשה באחד שפרע וכו' דאי ס"ד האי שיעורא דארבע מאות זוז דת"ק אפחות שבעניים קאי והכל לפי כבודו לחומרא ולמיתן טפי לעשיר וקא אתי רבי עקיבא למימר אפילו עני שבישראל א"כ קאי אהכל לפי כבודו דסליק מיניה ולמימר דאפילו עני שבישראל יתן יותר מת' זוז אמאי לא מחייב ליה לפורע ראש האשה למיתב טפי:

הקוצץ נטיעותיו וכו'. תני רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת ונטיעותי קצצת אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצצן פטור אמר ליה לא שבקת חיים לכל בריה כל כמיניה א"ל אסמייה א"ל תתרגם שמעתתיך בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה א"ל אי הכי מאי קא טעין דאמר ליה אנא בעינא למעבד האי מצוה כדתניא ושפך וכסה מי ששפך יכסה מעשה באחד ששפך ובא חברו וקדם וכסה וחייבו רבן גמליאל ליתן לו עשרה זהובים:

לא שבקת חיי לכל בריה. שיבא כל אחד ויזיק חברו ויפטר שיאמר אתה אמרת לי ואי תימא מאי קושיא לוקמה כגון דליכא עדים שקצצן ונאמן במגו דאי בעי אמר לא קצצתי ויש לומר דאם כן לא אשמעינן מידי אלא דין מגו ומאי למימרא עוד כתב הרא"ה ז"ל בשם רבו זקנו הר"ז ז"ל דכיון דהא מילתא מיחזי כשקרא שאין כן דרך בני אדם הרי הוא כמגו במקום חזקה ולא אמרינן וכתב ז"ל וכן מפורש בירושל' [שבועות פ"ד הל' ה] לא שבקת חיי לכל בריה ולא דמי להא דאמרינן בפרק חזקת הבתים (דף לג ב) האי מאן דנקט מגלא ותובליה בידיה ואמר איזיל ואגדריה לדקלא דפלניא דזביניה ליה מהימן דלא חציף איניש למגדר דיקלא דלאו דידיה דהתם בלקיטת הפירות מיירי דלקיטת תמרים קרויה גדירה ודרך אדם שמוכר פירות דקל אבל אין דרך למכור הדקל לקוץ והיינו דלא נקטינן התם בקציצת דקל ולימא האי מאן דנקיט נרגא ואמר איזול ואקטליה כדאיתא בפרק כל הנשבעין (דף מו א) דאמר ר"נ האי מאן דנקיט נרגא ואמר איזיל ואקטליה לדיקלא דפלניא ואשתכח דקטיל ושדי לא אמרי' דאיהו קטליה דעביד אינש דגזים ולא עביד:

שור העומד להריגה. שור שהמית:

עומד לקציצה. אשרה או אילן הנוטה לרה"ר ומתיירא שלא יפול על איש וימות:

מאי קא טעין ליה. כלומר שפיר עבד:

אנא בעינא וכו'. וכי טעין ליה האיך אתה אמרת לי להרגו מסתמא דקושטא קאמר כיון דלהכי קאי ואנשויי הוא דאנשי:

וחייבו ר"ג וכו'. אע"ג דהכא ליכא ברכה אלא שכר מצוה לחוד והתם פ' כיסוי הדם [דף פז א] מוכח שבשביל שכר ברכה חייבו מצית למימר דכל היכא דאיכא מצוה וברכה חשיב הכל אחד ואינו חייב אלא י' זהובים כ"כ הרא"ש ז"ל והרי"ף ז"ל דקדק דמדאמרי' הכא דמטענתו של זה שאמר אתה אמרת לי לקצצו הוא דמפטר נשמע דבלאו הכי הוה חייב וליכא חיובא אלא זה דר"ג אלמא [ר"ג] דקנסיה לההוא גברא מדינא הוא דעבד וגמרי' מיניה לדינא אחרינא ושלא כאותן שהיו סבורין לומר דמשום קנסא עבד ולא גמרי' מיניה:

רובע. רובע קב:

מעולה בדמים. דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו:

רק עץ אשר תדע. קרא יתירא הוא דהו"ל למכתב רק אשר לא מאכל הוא:

זה עץ מאכל. וה"ק רק עץ אשר תדע אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו אפילו הוא של מאכל:

יכול אפילו מעולה. לקורות בדמים יותר מפירות יהא סרק קודם לו ת"ל רק מיעט הקדמה:

מקורייהו. מקור שלהם ועקרן [ל"א] הבא לי קור שהוא רך של דקל לאכול וגדל סביב שרשיו [כלומר] עקרינהו מפני שמפסידין ונאכל את הקור:

גופני קנו דיקלי. מדמי היין יכולין אנו לקנות קרקעות ואילנות דיקלי לא קנו [גופני] אין שבחן עולה כ"א לדבר מועט ובפרק האשה שנפלו (דף עט א) גבי נכסי מלוג דבעינן שיקנה מהם דיקלי טפי מגופני משום שמתקיימין יותר ואינן צריכין הוצאה כגפנים: