נימוקי יוסף על בבא קמא לא.

כאילו מטחינו בריחים. צריך לומר שסימא שתי עיניו דאי בעין אחת עדיין הוא ראוי לכל מה שהיה ראוי מתחלה:

חרשו וכו'. וא"ת הכא משמע דחרש לא שוה מידי ואילו ריש פ"ק דערכין [דף ב א] תנן חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין וי"ל כדפרישית דהכא מיירי בשאין לו אומנות וכשנתחרש אינו שוה כלום והתם מיירי בחרש שהוא בעל מלאכה:

וצמתה. כווצה לשון צומת הגידין:

שבת גדולה. מה ששוה פחות עכשיו כשצמתה ידו מקודם לכן:

שבת קטנה. כאילו שומר קשואין:

דמי שבתו וכו'. פרש"י ז"ל שבכל יום יתן לו כמו שנשכרים פועלין בשוק ולא כשומר קשואין דלרבא לא יהיב ליה דמי ידו הלכך עד שתחזור ידו לקדמותה יתן כך בכל יום. וכתב הרי"ף ז"ל מסתברא דכפועל בטל מאותה מלאכה דבטל מיניה שיימינן ליה והלכתא כרבא:

הקוטע. קוטע ממש דאין סופה לחזור:

פיחת אצל עצמו וכו'. כגון דפסקיה לריש אודניה או לריש נחיריה והלכתא כרבא:

ירושלמי א"ר יוחנן הקוטע יד עבדו של חבירו רבו לוקח ה' דברים והלה מתפרנס מן הצדקה דמצווין ישראל לפרנס עבדים הקטועים ולא שלימים והא ר' יוחנן אכל קופר ויהיב לעבדיה ושתי חמרא ויהיב לעבדיה וקרי ליה הלא בבטן עושני עשהו אמרי תמן מדת רחמים הכא מדת הדין. בעבד כנעני מיירי:

[[דף פו א] עד שיתכוין]. דבמבושיו (דברים כה) הכי משמע שמכוין לו דאם כוונה להחזיק במבושיו של זה והחזיקה במבושיו של אחר פטורה על הבשת:

מתני' ושור אינו משלם אלא נזק. כדאמרי' לעיל [דף כו א] איש בעמיתו ולא שור בעמיתו:

ופטור מדמי ולדות. כדאמרינן בשור שנגח את הפרה [דף מב א] אנשים ולא שוורים:

מכה אביו אינו חייב מיתה אלא אם כן עשה בו חבורה. בפ' אלו הן הנחנקין (דף פד ב):

גמ' בבת קטנה. דגדולה ודאי דידה הוי:

של אחרים. בשל אחרים הוא דבעי דאילו חובל בבתו קטנה פשיטא ליה דלא יהיב לה ולא מידי משום איבה (אי נמי) דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין. דהוה קפיד במידי דהוה חסר מידי אבל במידי דאתי מעלמא לא קפיד ולפיכך בעיא ליה ונזק נמי הוא דבעי ליה דסתם חבלה נזק הוא דאילו צער פשיטא דלדידה הוי וה"ה לבשת דלדידה הוי וריפוי דרופא הוא מאי אמרת דאמדוהו לשיתא יומא ועבד לה סמא חריפא ואיתסי בתלת יומי היינו צער:

דשבח נעורים וכו'. דכתיב (במדבר ל׳:י״ז) בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה ואפי' כסף קדושיה שלו:

דבידו למוסרה וכו'. דכתיב (דברים כ״ב:ט״ז) את בתי נתתי לאיש הזה אלמא בידו לתתה למי שירצה:

דלא מצי חביל בה. דאין אדם רשאי לחבל בבתו דהא ישראלית היא ועבר על (שם כה) לא יוסיף פן יוסיף: