נימוקי יוסף על בבא קמא ל:

נזקי אדם בשור. אדם שהוזק משור:

אלהים בעינן. דהא כולהו בפרשת ואלה המשפטים כתיבי ובההיא פרשה כתיב עד האלהים יבא וגו' קסבר אכולהו קאי והיינו מומחין וסמוכין ובבבל אין סמיכה כדאמרי' בסנהדרין בפ"ק (דף יד א):

מידי דהוה אהודאות והלואות. דאמרי' בפ"ק דסנהדרין (דף ב ב) דלא בעינן מומחין:

אדם באדם אע"ג דאית בהו חסרון כיס. ריפוי ושבת ובושת:

אין מועד בבבל. דכיון דמנגיחות דתמות לא מייתינן ליה לבי דינא היכי מייעד לא קרינא ביה והועד בבעליו דסתם העדאה בב"ד הוא ובתם נמי אין גובין דקי"ל פלגא נזקא קנסא בפ"ק [דף טו ב] וקי"ל דאין דנין קנסות בבבל וכתב הרי"ף ז"ל מנהג ב' ישיבות שאע"פ שאין גובין קנס מ"מ היו מנדין אותו עד דמפייס ליה לבעל דיניה וכד יהיב ליה שיעור מאי דחזי למיתב ליה שרי' ליה לאלתר בין איפייס מריה דיניה בין לא איפייס:

בשן ורגל קאמר. כגון שנתחכך בכותל להנאתו והפילו על שור אחר דהיינו תולדה דשן או שהזיק את שור חבירו בגופו דרך הלוכו שדחפו בלא כונה דהוי תולדה דרגל אבל נזקי קרן לא דלא שכיחא אבל גזלות נראה בכל התלמוד דמילתא דשכיחא נינהו וגובין אותו בבבל כדאמרינן [לקמן דף צו ב] בההוא דגנב פדנא דתורי וכו' ואי קשיא הא תנן פ"ק דסנהדרין [דף ב א] גזלות וחבלות בג' ומפרשינא מומחין ואמרי' בגיטין [דף פח ב] הא איכא גזלות וחבלות דממונא נינהו ולא עבדינן שליחותייהו הכי תירוצא דאנן לא אמרינן התם דגזלות לא שכיחי אלא בגזילה גמורה כעין ויגזול את החנית מיד המצרי דלא שכיחא אבל שאר גזילו' כגון שטרותיו של חבירו שהפקיד אצלו ושלח ידו בפקדון ושומר שגזל מה שנתן לו לשמור הני ודאי שכיחי וגובין אותן בבבל ואפילו כעין ויגזול לא אמרן אלא לענין תשלומין כגון שאין הגזילה קיימת שאין מחייבין אותו לשלם כיון דלא שכיח אבל אם היא קיימת מחייבין אותו להחזיר ואין מניחין אותו לעבור על דברי תורה הרא"ה [ז"ל]:

גרסינן בגמ' [פד ב] צער כואו וכו'. דכ"ע כויה בין אית בה חבורה בין אין בה חבורה משמע כו' וכ"ת חבורה למה לי לדמי יתירי הא דמחייבין צער אפילו שלא במקום נזק במתני' דתנא ואפילו על צפרניו משום דכויה בכל גונא משמע וכ"ת כיון דא"ק כויה תחת כויה הרי שמענו חבורה תחת חבורה כדאמרת א"כ חבורה דכתב קרא תו למה לי לדמי יתירי אי לא כתב אלא כויה דמשמע בין אית בה חבורה בין לית בה חבורה ה"א בין דאית בה חבורה ובין דלית בה שוין לכל מילי ושני בני אדם שחבלו זה בזה ראובן עשה לשמעון חבורה וחזר שמעון ועשה לו כויה שאין בה חבורה קרינא ביה כויה תחת כויה ויצא זה בזה ולא ישלם במותר כלום להכי הדר כתיב חבורה תחת חבורה להשמיענו שיש חילוק בין חבורה ובין היכא דלית ביה חבורה ולא אמרינן דיצא זה בזה דהכי משמע חבורה תחת חבורה ולא כויה תחת חבורה וכיון דאשמעינן דלא אמרינן כויה תחת חבורה אע"ג דתרוייהו מיקרו כויה אלמא קפיד קרא במותר א"כ ה"נ לא אמרינן אפילו חבורה תחת חבורה היכא דאינן שוין דמ"ש והיינו דקאמר לדמי יתירי [מה שחבלתו] של זה מרובה בדמים יותר משל זה כן כתב הרא"ש בשם הרמ"ה ז"ל:

היכי שיימינן צער במקום נזק. היכא דקטע את ידו ונתן לו דמים היכי שיימינן הרי יש לו לקוצצה בשביל הדמים שנוטל:

כמה אדם רוצה ליתן. לשליח המלך שצוה לו המלך לקטוע לזה ידו בסייף שיקטענה לו בסם:

ליטול זה. מן המזיק:

מה שנתן זה. למלך:

גרגותני. בשר מת:

ואי א"ל אסייך וכו'. אי אמר מזיק אני מרפה אותך ואיני נותן דמים:

וכולן משתלמין וכו'. צער וריפוי ושבת ובשת וכן משתלמין שלא במקום נזק כדקתני במתני' צער כוואו על צפרנו ריפוי שהפך בשרו למראה צרעת וצריך רופא שיחזיר המראה כשהיה שבת שסגרו במסגר בשת רק בפניו שבכל אלו אין נזק:

כאילו שומר את הפתח. ה"נ איירי בשתי רגליו דאילו ברגל אחת קתני מתני' שראוי לשמור קישואין וכן מוכח בתוספתא דקתני רואין כאילו חגר שומר קשואין ונראה שאם היה מלמד תינוקות לא אמרינן כאילו שומר קשואין וכן אם שיבר רגלו ונוקב מרגליות לא אמרינן כאילו שומר את הפתח דא"כ לקתה מדת הדין אלא הכא בסתם בני אדם שאינן בעלי אומנות מיירי וכן כתבו הרא"ש והרא"ה ז"ל: