נימוקי יוסף על בבא קמא ל.

במנחה בשבת בתורה. משום יושבי העיר העוסקים בסחורה ואין קורין ס"ת בב' ובה' אע"פ שנביאים שביניהם תקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בב' ומפסיקין בג' ובארבע וקורין בה' ומפסיקין בע"ש וקורין בשבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה מהא דתניא וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה:

עזרא תקן עשרה פסוקים לג' גברי כנגד י' בטלנין. ממלאכתן לעסוק בצרכי צבור והם אנשים כשרים ומתפרנסים מן הצבור ומקדימין לבהכ"נ שיהו מצויין לבית תפלה ומתחלה היו קורין ט' פסוקים ג' ג' לגברא והא שתקנו ב' וה' טפי משאר ימים משום דאמרינן במדרש דמשה עלה לקבל לוחות אחרונות בה' וירד בב' ונתרצה לו המקום ולפי שהיה עת רצון אותה עליה וירידה קבעו ב' וה' ולכך נהגו נמי להתענות ב' וה' הרא"ש ז"ל:

ודנין. איידי דשכיחי לשמיעת התורה:

ומכבסים. משום כבוד שבת:

ואוכלים שום. משום עונת ת"ח שהיא בליל שבת והשום מרבה הזרע:

אשר פריו יתן בעתו אמר רב יהודה זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש:

משכמת ואופה. ביום שצריכה לאפות כדי שתהא פת מצויה לעני:

בסינר. דוגמת מכנסיים לצניעות:

חופפת. טובלת ראשה בחמין היטב דאילו מן התורה אינה חייבת אלא למשמש ולעיין שלא יהא בשער קשר ולא דבר החוצץ כדדרשינן את בשרו את הטפל לבשרו ואתא איהו ותיקן חפיפה ובראש בלבד דאילו הדחת כל הגוף אינה תקנה אלא מנהג:

רוכלין. משום תכשיטי נשים שלא יתגנו בנות ישראל על בעליהן ולא יוכלו בני העיר לעכב עליהם:

טבילה לבעלי קריין. ואע"ג דמדאורייתא הוא דכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע היינו לתרומה ולקדשים והוא תקן אפי' לדברי תורה אבל האידנא (ברכות דף כב א) נהוג עלמא כרבי יהודה בן בתירא דאין דברי תורה מקבלין טומאה משום שלא פשטה תקנת עזרא ברוב ישראל נתבטלה כדאמר בשמן פרק אין מעמידין (דף לו א):

סליקו להו פרק מרובה החובל כמה היה יפה. שהפסידו והזיקו ממון זה שאם היה נצרך היה מוכר עצמו לעבד עברי:

כיוצא בזה. לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאבו והא דקתני צער שלא במקום נזק אית דאפליגו עליה בגמ' [דף פד א] [והוא] בן עזאי:

וגבי שבת אשמעינן רבותא דאפילו במקום נזק איתיה ואינו בכלל נזק:

ריפוי חייב וכו'. אמרו בירושלמי דיהיב לה נמי תוספת מזוני כלומר שמתחלה היה יכול לאכול ירקות ודגים ועתה אינו יכול לאכול אלא ביצים ותרנגולים:

צמחים. מלנט"ש בלע"ז:

שבת. כל ימי החולי רואין כאילו הוא שומר קישואין ונותן לו שכירות של כל יום ויום שהרי אינו ראוי למלאכה כבדה אפילו בלא החולי שהרי כבר נקטעה ידו או רגלו ונתן לו דמיהם:

הכל לפי המבייש. אדם קל שבייש בשתו מרובה כן פרש"י ז"ל:

והמתבייש. אדם חשוב שנתבייש בשתו מרובה וכולהו מקראי נפקי נזק עין תחת עין צער פצע תחת פצע דהכי דרשינן בגמרא ריפוי ושבת רק שבתו יתן ורפא ירפא בשת וקצותה את כפה ממון ובגמרא מפרש דעין תחת עין והני קראי לא עין ממש אלא ממון מדאיצטריך קרא לומר לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות שמע מינה לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי איברים ועדיין אמרת אי בעי דמי אי בעי עינא קמ"ל גזירה שוה הכאה הכאה כלומר ענין הכאה דסמיכי למילף מכה נפש בהמה ישלמנה וסמיך ליה איש כי יתן מום בעמיתו וגו' מה מכה בהמה לתשלומין ולא לדבר אחר אף מכה אדם לתשלומין ולא לדבר אחר:

גמ' ירושלמי תאני החובל בחבירו חמשה נותן לו חמשה ארבעה נותן לו ארבעה שלשה נותן לו שלשה שנים נותן לו שנים אחת נותן לו אחת והיכי דמי הכהו על ידו וקטעה נותן לו חמשה נזק וצער וריפוי ושבת ובשת הכהו על ידו [וצמתה] נותן לו ארבעה צער וריפוי ושבת ובשת הכהו על ראשו [וצבתה נותן] לו שלשה צער וריפוי ובשת הכהו במקום שאינו נראה נותן לו ב' צער וריפוי הכהו בטומס שבידו נותן לו אחת בשת והביאו הרי"ף ז"ל ומסקינן בגמרא [דף פד א] מפצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק ואי סלקא דעתך ממש כי היכי דלהאי אית ליה צערא להאי נמי אית ליה צערא אלא ודאי דמים הוא דיהיב ותלמודא דחי דמהא לא איריא דמשום דאיכא איניש דנפיש צעריה טפי צריך למיתב ליה צער דביני ביני שמעינן מהא דשנים שהכו זה את זה אפילו בענין אחד מי שנראית מכתו וצערו יותר צריך חבירו לשלם לו אותו דביני ביני ולקמן [בסמוך] מתברר כיצד משלם ובגמרא [שם] מייתי רב אשי ממון מדכתיב תחת תחת ויש מן התימה דכולהו תנאי לא ילפי מההוא קרא ואין אדם דן גזירה שוה אלא אם כן קבלה ובירושלמי אמרו כל מילתא דלא מיחורא מייתינן מאתרין סגיאין ופירשו המפרשים ז"ל דהכא פירושו כל דבר שיודעין בו שכן הוא האמת אבל לא נתברר לו סמך מן הכתוב הרשות ביד כל אדם לדונה ולהביאה ואע"פ שאין אדם דן גזירה שוה אלא אם כן קבלה מרבו היינו לדון לגמרי [נ"ל היינו לדון כו' תירוץ אחר הוא ובאי נמי אמר לה] מחדש כלומר עין תחת עין או שור תחת שור אבל היכא דגמיר דאיכא ג"ש דתחת תחת [ואינו יודע איזה פי' שאין יודע אי גמר מתחת דשור או מתחת אשר ענה] יכול לדון וכן בשאר מקומות הרא"ה ז"ל:

אלס. לעס וקצץ:

כל הנישום כעבד. הואיל ודבר שאינו קצוב הוא אין גובין אותו בבבל כדמפרש טעמא לקמן:

דאי תפס. שומו ליה והיום או למחר אם יתפוס משלו יעכבנו:

נזקי שור בשור. שבאו לו ע"י שור:

ונזקי שור באדם. שבאו לו לשור ע"י אדם: