נימוקי יוסף על בבא קמא ב:

וכתובת אשה. בזיבורית פרק הניזקין (דף נ:) אמרי' טעמא דיותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא:

בינונית וזיבורית. כתב הרמ"ה ז"ל דהלכתא כהך מתניתין לבד מהך בבא מציעתא דלית הלכתא הכי דבע"ח בבינונית אלא היכא דהיתה לו עידית ומכרה אבל לא היתה לו עידית לאחר שעבודו דבע"ח נזקין בבינונית ובע"ח וכתובת אשה בזיבורית כדבעי למימר לקמן:

עידית וזיבורית וכו'. דמדאוריי' בע"ח בזיבורית כדאמר לקמן ורבנן הוא דתקון ליה בינונית משום נעילת דלת והיכא דליכא בינונית ליכא תקנתא:

דרכו של אדם להוציא. אע"ג דשליח ב"ד הוא לא היה מוציא אלא מה שהלוה נותן לו דהיינו פחות שבכלים וה"ה כשנותן קרקע נותן הפחות:

(מר אית ליה וכו'). כתב הרמ"ה דמסתברא דרבינא מוקי להו לתרוייהו כשהיה לו עדית כשלוה ואחר כך מכרה דומיא דאידך שנויי דכתיב' בגמ' ומאן דתנא בעל חוב בבינונית אזיל בתר שעבודא דמעיקרא ומעיקרא מקמיה דמכרה לעידית לגבי דידיה בינונית הואי אע"ג דהשתא בתר דמכרה קם ליה הבינונית עידית:

ומאן דאמר. בזיבורית אזיל בתר גוביינא וכיון דבעידן גוביינא לגבי דידיה עידית הוא לא גבי מיניה ובמאי קא מיפלגי בדעולא קא מיפלגי מאן דאזיל בתר שעבודא דמעיקרא לית ליה דעולא דאמר דבר תורה בע"ח בזיבורית אלא מדאורייתא דינו בעידית ורבנן הוא דתקון דלא ליגבי אלא בבינונית משום חששא דאקפוץ ואלונו וכיון דמעיקרא קודם שמכר העידית משתעבד ליה הבינונית תו לא פקע שעבודא מיניה ומ"ד בע"ח בזיבורית ואזיל בתר גוביינא אית ליה דעולא דאמר דבר תורה בעל חוב בזיבורית ורבנן תקנו בינונית משום נעילת דלת וכי תקינו רבנן היכא דהויא בינונית לגביה בעידן גוביינא אבל השתא דחזר ליה עדית לא תקון והלכתא כרבינא ואליבא דמאן דאזיל בתר שעבודא דמעיקרא וכדאמרן ודלא כעולא דהא טעמא דעולא משום דחשיב זבורית פחות שבכלים ורב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע פליגי עליה וסבירא להו דאפילו גבי נזיקין שדינן בעידית מדאורייתא כל מידי דיהיב ליה ממטלטלי ואפילו סובין איקרי מיטב וכ"ש גבי בע"ח ואדרבה איכא למילף מינה דבע"ח בעידית ורבנן הוא דאוקמוה בבינונית כדי שלא יראה האדם דירה נאה ושדה נאה לחבירו ולא יאמר אקפוץ ואלונו כדאיתא ריש פרק הניזקין וקי"ל כרב פפא ורב הונא דבתראי נינהו ומיהו אי לא הויא ליה עדית ללוה בשעה שלוה נמצא דעידית הוא לגבי הבינונית דעלמא דקי"ל בשלו הן שמין ובעל חוב לא גבי מעידית אלא היכא דליכא אחר הלכך בכה"ג נזקין בבינונית ובע"ח וכתובת אשה בזיבורית ע"כ:

מכר כל וכו'. מי שהיו עליו לשלם נזקין ובעל חוב וכתובת אשה והיו לו עידית ובינונית וזיבורית ומכרן לאיש אחד או לשלשה בני אדם כאחד כלומר שזמן השטרות שלהן אחד:

כולן נכנסו וכו'. על הלקוחות מוטל דין המוכר מי שלקח עידית יפרע נזקין ובינונית ישלם לבעל חוב וזיבורית ישלם כתובת אשה ואם תאמר והא נזיקין מלוה על פה היא ולא גביא ממשעבדי י"ל דמשכחת לה בדכתב ליה מזיק שטרא בנזקיה אי נמי בדקנו מיניה אי נמי בשעמד בדין ונתחייב לשלם ואח"כ מכר דהעמדה בדין כשטר דמיא והוא דאתברר דלא פרע אי נמי דחייבוהו לשלומי ולא קבליה לדינא עילויה דגלי אדעתיה שאין רצונו לפורעו. הרמ"ה ז"ל:

בזה אחר זה וכו'. דאפילו שקלי קמאי עידית ובינונית מצו מדחו להו הלקוחות לנזקין ולבעל חוב אצל הזיבורית דאמרי לכל חד מינייהו הנחתי לך מקום לגבות ממנו דתנן במס' גיטין בפרק הניזקין (דף מט:) אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש שם בני חורין ואפילו הן זיבורית וכי זבין הני תרתי קמאי אשתייר זיבורית בני חורין ואע"ג דהדר זבנא בתר בתרא אזלינן:

אין לו. כדי ספוק שלשתן שאין אותו קרקע שוה כל כך גובה משלפניו דהיינו השני שלקח קודם השלישי ואחרון של ראשון וכתב הרא"ש ז"ל והתוס' בשם ריב"א ז"ל שאם באו כלם בבת אחת כל הקודם בשטר גובה מן האחרון תחלה אם הנזקין קודמין ובע"ח אחריו וכתובת אשה באחרונה ובאו לגבות כאחד הנזקין קודמין לגבות מן האחרון אפי' היא זיבורית ובע"ח משלפניו אפילו היא עידית וכתובת אשה משלפני פניו ואפילו הן עידי עידית ואין ניזקין יכולין לומר א"כ הורע כחו שכך הוא הדין מי שקדם שעבודו יכול לגבות תחלה ואינו יכול לגבות אלא מן האחרון ואם בא לגבות משלפניו יאמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו:

אילימא בבת אחת. בשטר אחד:

השתא לג' וכו'. חד מיניה קדים [בשעות] שאע"פ שהזמן הכתוב בשטרות אחד מ"מ מסתמא קדים חד מינייהו בשעות שכל היכא שלא היו שותפין בשטר אחד הכי הוא ומצי למטען הנחתי לך מקום לגבות ממנו ואפ"ה אמרת נכנסו תחת הבעלים משום שלא ניכר בשטר המכר מי לקח ראשון:

מכרן לאחד. דמסתמא היה הכל בשעה אחת מיבעיא:

בזה אחר זה. בג' ימים האי נמי לוקח זה שלקח זיבורית באחרונה מצי למימר לכל חד הנחתי לך מקום לגבות כי היכי דתיזלו כולכו בתר זיבורית: