נימוקי יוסף על בבא קמא ג.

שלקח עידית באחרונה. דניחא דלשקול כולהו כדינייהו ולא ליזלו בתר בתרא:

וליגבו כולהו מעידית. שהרי נשארה בת חורין אחר שלקחו שני לקוחות והוטלו שעבוד החובות עליה:

ואי לא מהדרנא וכו'. כי היכי דתהדרו ותגבו מיניה דהשתא הוי בת חורין ואין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש בני חורין ואפילו הם זיבורית:

אי הכי. דמשום האי טעמא הוא:

בנזקין נמי נימא הכי. אי בעי (וכו') למישקלי בינונית שקילו ואי לא מהדרנא לשטרא דזיבורית למריה כי היכי דתהדר למגבי מינה ותשקול זיבורית בעל כרחיך ואמאי יהיב ליה עידית אלא מדלא טעין ליה הכי ע"כ בדיתמי עסקינן כגון שמת המוכר ואם היה מחזיר שטר הזיבורית ליתומים לא אזלי הני בתרייהו דיתמי לאו בני פרעון חוב אביהם נינהו היכא דלא שבק להון אבוהון והכא כקנו אינהו נכסים מעלמא דמי ובכה"ג חיובא עליה דלוקח רמיא ולא מצי למדחי להו והא דפריך מנזקין ולא מבע"ח משום דבעי למיתב ליה בינונית לניזק משום האי טעמא דאי לא ירצה לא יקבל אלא זיבורית אבל לבע"ח מאי לימא ליה אי שקלת זיבורית שקול ואי לא מהדרנא זיבורית למריה ותשקול מינה מצי למימר ליה הבעל חוב לכשתחזירנה דהא השתא נמי זיבורית בעי' למפרע לי אבל האשה לא מצית למימר נמי מהאי טעמא לכשתחזיר דכיון שאינו בא לגרוע כחה כמוחזר דמי כך העלו המפרשים ז"ל אע"פ שלא היה נראה כן מדברי רש"י בסוף כתובות (דף קט:) גבי ד' מצרנין שצריך ליקח לו דרך:

הלכך ליכא למימר הכי. לשון קושיא הוא:

אלא. להכי לא גבו מעידית שהיא אחרונה משום דאמר להו טעמא מאי אמור רבנן אין נפרעין מנכסים משועבדים וכו' משום תקנה דלוקח אנא הך תקנתא לא ניחא לי שקולו כדינייכו:

דאמר רבא. במסכת כתובות (דף פג.) מאי כגון זו על הי מילתא אמר רבא:

איני ניזונית. דקי"ל (שם דף מז:) תקנו מעשה ידיה תחת מזונות משום תקנתא דידה דילמא לא ספקי לה מזונות במעשה ידיה וכיון דאין זו תקנה לאחר אלא בעבורה ולצרכה לבד מצי' למימר אי אפשי אבל היכא דהויא תקנתא נמי לחבירו לא מצי חד מינייהו למעקרא בלא דעת חבירו וכדאמרינן בסמוך ולפיכך אמר רבא כגון זו:

פשיטא מכר וכו'. ארישא דהך ברייתא דלעיל קאי דקתני מכר כלן לאחד בזו אחר זו ומכר עידית באחרונה ומת ולא הניח נכסים בני חורין שלוקח נכנס תחת הבעלים וקמ"ל השתא דאם מכר הלוקח מנכסים הללו בינונית וזיבורית לאחר ושייר עידית לפניו שכלן יגבו מעידית דהא אחרונה היא ושעבודייהו עלה רמיא ולא מצי למימר תגבו מבינונית ומטעמא דאי אפשי בתקנת חכמים כדלעיל דהא מכרה ולחבירו ניחא ליה בתקנת חכמים ואיך יאמר הוא אי אפשי: