נימוקי יוסף על בבא קמא כט.

מתני' או שהיתה [לו בו] שותפות. קודם שגנבו דלא קרינא וטבחו כולו באיסורא ואע"ג דכבר שמענו זה ממתניתין דלעיל [דף עד ב] בגנב משל אביו ומת אביו קודם שמכרו התם הוה אמינא משום דיש לו שותפות בכל אבר ואבר אבל הכא שמעינן אפי' אין לו שותפות אלא באבר א' או בגיזה מהרמ"ה ז"ל:

והמעקר. עוקר הסימנין:

ואין משלם ד' וה'. דלאו שחיטה היא כלל:

טבח ומכר חוץ וכו'. כשהוציאו חוץ מרשותו נעשה עליו גנב וקנאו:

גנב חוץ כו'. קנאו במשיכה ונעשה גנב עליו:

ברשותן פטור. דלא נעשה עליו גנב:

גמ' את הקיטעת וכו'. אע"ג דליכא כולה חייב דמאי דגנב הא זבין ליה כוליה:

לדעת חבירו. משלמין בין שניהם דאיכא וטבחו כולו בחיוב דהטובח מתחייב על חלקו וחבירו נמי עשאו שליח דהא רבינן לעיל [דף עא א] דהכא יש שליח לדבר עבירה או לרבות את השליח:

שלא לדעת פטור. דליכא וטבחו כולו בחיובא דבההוא פלגא דחבריה לא נעשה שליח והו"ל כטובח אחר הגנב דפטור ועל חלקו נמי פטור הואיל וליכא וטבחו כולו בחיובא ואע"ג דאמרן לעיל [שם ב] חמשה בקר ואפילו חמשה חצאי בקר הני מילי בגונב בהמת השותפין וטבחה ואחר כך הודה לאחד מהם את חלקו דבשעת טביחה הואי כולה בחיובא והכי אמרינן לה בהגוזל [דף קו א] דשותף שטבח שלא לדעת חבירו פטור:

נתן לאחר וטבח. לא שנתן במתנה דא"כ אפילו לא טבח נמי מחייב אנתינה כמו אמכירה כדקתני סיפא אלא שעשאו שליח לטביחה או למכירה:

הקיף. מכר באמנה ובאשראי ולא קבל דמים:

ופרע בהקפו. שהקיפו חבירו פרקמטיא באשראי ופרע לו בהמה זו:

מה לי מכרו וכו'. הכא מיירי בקדשי בדק הבית דלא שייך בהו מעיקרא תורא דשמעון והשתא תורא דשמעון ומתני' [דף עד ב] דאמר בהקדש פטור מיירי בקדשי מזבח דסתם שור ושה מחיים הוי לקדושת מזבח וקרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעליו עליו כן פי' הרא"ש ז"ל ונראה [שאין] דעת הרב אלפסי ז"ל כן:

מתני' היה מושכו. היה הגנב מושך אותו ויוצא פטור שאין משיכה קונה ברשות בעלים:

הגביהו. אפילו ברשות הבעלים חייב שהגבהה קונה בכ"מ כדאיתא במסכת קדושין (דף כב א):

או שהוציאו מרשות בעלים. משמע דכיון שהוציאו מרשות בעלים חייב ואפילו הוציאו לרה"ר ואע"ג דאין משיכה קונה ברה"ר (ב"ב פד ב) ה"מ לענין קנייה אבל להתחייב באונסין כיון שהוציאו מרשות בעלים חייב:

נתנו לבכורות בנו. פרש"י ז"ל שהביא הגנב הכהן או לאחרים שם למקום שגנב והם היו סבורין שהוא שלו:

ומת ברשות הבעלים פטור. הכהן המושכו דלא עדיף מגנב גופיה אבל הוציאו מרשות הבעלים חייב הגנב ולפי דבריו צ"ל [גנב] חייב משום דכהן הוא שלוחו ואע"ג דקי"ל (קדושין דף מב ב) אין שליח לדבר עבירה היינו היכא דשליח ידע במלתא דאיסורא דאיכא למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אבל הכא ליכא למימר הכי ומיחייב שולחו וכתבו האחרונים ז"ל דאינו נכון דבפ' שנים אוחזין (דף י ב) אמרי' גבי חצר דלאו בת ידיעה היא אי ס"ד חצר משום שליחות איתרבאי א"כ מצינו שליח לדבר עבירה ומאי קשיא שאני חצר שהוא כמי שאינו יודע בדבר ויש שליח ובמס' קדושין [דף מג א] נמי אמר דדוד לא נענש על שהרגו לאוריה לפי שיואב הרגו ואין שליח לדבר עבירה ואע"פ שיואב לא היה יודע בדבר והיה סובר כשראה הספר ששלח לו המלך שהיה חייב לו מיתה [ויש] שפירשו דכמו שפטור הכהן מלשלם לבעלים ה"נ חייב דקתני ר"ל הכהן או השומר חייב לשלם על דרך מה שאמרו במקום אחר (ב"מ דף לה ב) תחזור פרה לבעלים הראשונים וכתב הרא"ה ז"ל דזה נכון:

גמ' תקנו משיכה בשומרים. בשומר שכר מיבעיא ליה דאיכא דמי ואפשר שיהא תלוי בנתינת שכרו אבל בשאר שומרים פשיטא דתקנו דאי לאו במאי זכי:

[ל' גמ' כך שכירות נקנה בכסף בשטר ובחזקה שכירות דמאי אלימא שכירות דמטלטלין מטלטלין בני שטרא נינהו אמר רב חסדא שכירות דקרקע] וכי מטלטלי בני שטרא נינהו בתמיה אם השכיר לו כליו הא לא מקנו מטלטלין אלא במשיכה כדאמר בקדושין (דף כו א) ונהי נמי דמקני בכספא לענין קבולי מי שפרע מיהו בשטרא לא מקנו מידי דדברים בעלמא נינהו כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף מט א) ד' דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה: