נימוקי יוסף על בבא קמא כח:

גמ' למפרע הוא נפסל. העיד בניסן והוזם על עדות זו באייר כל העדיות שהעיד בינתיים פסולות דמשעה שהעיד עדות זו פסול דמההיא שעתא הו"ל רשע והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע אל תשת רשע עד והכא מיירי דהני עדים זוממין העידו על פה אבל בעדות בשטר לא אשכחן אלא בצד רחוק ואף על פי שרש"י ז"ל פירשה במסכת סנהדרין (בפ' זה בורר דף כז א) בעדות בשטר אינו נראה בעיני האחרונים ז"ל מפני שעדות בשטר אי אפשר להזימן דשמא אחרוהו וכתבוהו דקיימא לן המאוחרים כשרין ואפי' היה כתוב בשטר שבזמנו כתבוהו אם הוא שטר הקנאה אי אפשר להזימה שיהא נפסל למפרע לפי שבשטרי הקנאה אדם רשאי לאחר כתיבתה וכשכותבין כותבין מזמן ההקנאה דסתם קנין לכתיבה עומד ואפשר שעכשיו כתבוהו והקדימו זמנו משעת הקנין שהיו כשרים שאינם פסולין אלא משעה שחתמו לשקר ואילך אבל קודם זה לא נפסלו הא למה זה דומה למעיד ואומר היום ג' שנים לוה פלוני מפלוני מנה והוזם וכי תעלה על דעתך שיפסול ג' שנים למפרע והלא אפילו אביי לא מפסיל אלא משעת עדות כ"כ הרא"ש ז"ל וכן דעת הרי"ף ז"ל והביא ראיה מהא דת"ר שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים על השטר הזה והלא אותו היום עמנו הייתם במקום פלוני השטר והעדים כשרין חיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו:

יע"ל קג"ם. סימן שמועות שהלכה כאביי י' יאוש שלא מדעת (ב"מ דף כא ב) ע' עד זומם ל' לחי העומד מאליו (עירובין דף טו א) ק' קדושין שלא נמסרו לביאה (קדושין דף נא א) ג' גלוי מילתא בגיטא (גיטין דף לד א) מ' מומר אוכל נבלות לתאבון (סנהדרין דף כז א):

מתני' משלם תשלומי כפל. דהא איכא סהדי דגנב:

ואינו משלם ארבעה וחמשה. על הודאת עצמו דמודה בקנס פטור:

בשבת. פטור אטביחה דקם ליה בדרבה מיניה דמחייב בנפשו הוא:

ומת אביו. והוא יורשו דלא הויא כולה טביחה באיסורא:

גנב והקדיש. כי קא טבח לאו דבעלים קא טבח אלא דהקדש:

[ל' גמ' [דף עד ב] מעשה ברבן גמליאל שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה כו' עד שאני רבן גמליאל דשלא בפני ב"ד אודי]. והיה שמח לפי שהיה כשר מתאוה לשחררו אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה:

שלא במקום ב"ד. לא היו ב"ד יושבין במקום ישיבת ב"ד אלא בשוק הודה:

שהרי חייב עצמו בקרן. וכה"ג אמרי' מודה בקנס פטור ואע"ג דאמר לא טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח פטור משום דכיון שהיה פטור מכפל משום הודאתו ליכא ד' וה' דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד':

שהרי פטר עצמו מכלום. מגניבה בעי למפטר שהרי אמר לא גנבתי וגם מטביחה ומכירה בעי למיפטר נפשיה שהרי יודע שמודה בקנס פטור הלכך לאו הודאה היא ומשלם אם באו עדים דלא אמרינן מודה ובאו עדים פטור אלא היכא דאיכא קרן וקנס דאיחייב ליה ממונא בהודאתו ומתכוין להחזיר ממון כתב הרא"ה ז"ל וז"ל כתב הראב"ד ז"ל בנוסח כתובות שבזמן הזה שאין דנין דיני קנסות וקי"ל [דף טו ב] דאפ"ה אי תפס לא מפקינן מיניה אם קדם הלה והודה [אע"פ שבאו עדים אח"כ] הרי הוא פטור ואפי' בדברים שפטר עצמו בכלום לפי שכשם שאין דנין דיני קנסות בזמן הזה כך אין מקבלין עדים והרי זה כמו שאין שם עדים ורבינו אומר שאינו נראה שכשם שהוא אומר שאין מקבלין עדים בזמן הזה כך הודאתו אינו כלום דבעי הודאה בבית דין כדאמרי' לעיל [דף עה א] לגבי ר"ג דשלא בב"ד הודה ובעי' נמי ב"ד שיכולין לדון דיני קנסות ועוד דבלאו הכי נמי אי תפס הודאתו לאו כלום היא דבעינן שיהא מודה מחמת עצמו והאי מחמת ביעותותא הוא דמודה וכדאמרינן לעיל גבי הך ברייתא דראה עדים שממשמשין ובאין ואמר גנבתי רבי אלעזר ברבי שמעון אומר יבואו עדים ויעידו ואמרינן טעמא דר' אלעזר בר"ש משום דכי קא מודה מחמת ביעתותא דעדים קא מודה אבל במודה מחמת עצמו אפי' רבי אליעזר בר' שמעון מודה דכיון דאמר גנבתי דאע"ג דאחר כך באו עדים פטור: