נימוקי יוסף על בבא קמא כח.

גמ' מלקות איכא. משום לאו:

וכי זה חוטא. השליח והגנב המשלחו מחייב בתשלומי ד' וה' והא קי"ל דאין שליח לדבר עבירה במסכת קדושין (דף מב ב):

מה מכירה וכו'. דאין מכירה אלא בשנים מוכר ולוקח וא"ת ואי היקשא הוא א"כ לא ליחייב בטביחה אלא ע"י אחר כמו מכירה תירץ הרא"ש ז"ל דסתם טביחה ע"י עצמו והוצרך ללמוד שיתחייב אף ע"י שליח ממכירה:

והודה לאחד מהן. שאמר (לא) [לו] גנבתי שור שאתה שותף בו וכשבא אצלו השותף האחר ותבעו כפר בו ואמר שלא גנב לו מעולם ואח"כ באו עדים שגנב:

ולא חמשה חצאי בקר. שהרי הודה בחלק האחר ומודה בקנס פטור:

אפילו חמשה חצאי בקר. וכן הלכתא:

מתני' משלמין את הכל. ובגמ' מוקי לה כשהוזמו תחלה על הטביחה דאי הוזמו תחלה על הגניבה תו ליכא משום טביחה:

[והאחרונים משלמין] תשלומי שלשה. לשור וכגון שהוזמו אחרונים תחלה דאי הוזמו עדי גנבה תחלה בטלה לה עדות טביחה דדלמא בעלים מכרוהו לו וכי מתזמי אמאי משלמי. מדפיר' הכי שמעינן דסבירא ליה לפרש"י ז"ל דהכחשה לאו תחלת הזמה היא ומש"ה לא מוקמינן דאיתזום אגניבה תחלה דאי הוי תחלת הזמה אע"ג דכי איתזום עדי גניבה עדי טביחה נמי איתכחוש [וכי הדר איתזום] מ"מ משלמי שלומי:

בטלה עדות שניה. ומשלם כפל משום הראשונים ואע"פ שבטלה עדות של אחרונים הם פטורין דאין עדים משלמין עד שיזומו שניהם:

אחד מן הראשונים. וכל שכן שניהם:

בטלה כולה וכו'. והוא פטור והם פטורין אפילו חזרו והוזמו האחרונים אחרי כן אין משלמין שהרי בטלה עדותן כבר והוכחשו דכיון דלא גנב לא טבח ומשום הכחשה לא מיחייב אלא אעמנו הייתם דוקא דהיינו הזמה דבעינן (שתשייר) [שתסרה] גופה של עדות במסכת מכות [דף ה א]: