נימוקי יוסף על בבא קמא יז:

שור שנגח ארבעה וחמשה וכו'. ובכולן היה תם דמשתלם מגופו והיכי דמי כגון ראה שור ונגח וראה שור ולא נגח וראה שור ונגח ואחר נגיחה שניה ראה ב' פעמים או ג' שוורים ולא נגח דאפילו מועד לסירוגין לא הוי דשור לא נעשה מועד אלא אם כן נגח הג' נגיחות כסדרן או שלא כסדרן ונעשה מועד לסירוגין:

ישלם לאחרון. ישלם תחלה לאחרון חצי נזקו והראשונים יפסידו ובגמ' מוקי לה כר' ישמעאל ולית הלכתא כוותיה אלא כר"ש דאזיל בשיטתיה דר"ע דהלכתא כוותיה:

ר"ש אומר. שותפין הן הניזק ובעל השור כיון דמשתלם מגופיה דשור לכל חד מטי פלגא לפיכך זה נוטל מנה וזה נוטל מנה:

האחרון נוטל מנה. משום דהוי כשור של שותפין שהזיק דודאי משלם ח"נ לניזק:

ושלפניו זה נוטל וכו'. ניזק ראשון והבעלים ששותפין נינהו במנה השני:

האחרון נוטל מנה. מפני שמשתלם מגופו חצי נזקו:

ושלפניו חמשים זוז. מפני שמשלם מחלקו חצי המנה שנוטל האחרון:

ושנים הראשונים וכו'. שהם ניזק ראשון והבעלים שהיה להם בו מנה בין שניהם משלמים חצי חלקם שהוא נ'. דינר של זהב לכ"א שהם כ"ה דינרי כסף:

גמ' אם יש מותר בנזקיו. כגון שנזקי הה' פחות מנזקי הד' וכן מה שהוזק הד' פחות מנזק השלישי וכן כולם כאילו תאמר שנזקי הראשון מנה והב' נ' והג' דינר זהב והד' חצי דינר והה' רביע דינר דהשתא אם תפס הניזק הד' השור שהזיקו נעשה עליו ש"ש לנזקיו וכשהזיק רביע דינר לה' אותו רביע משתלם מחלקו כיון שהוא חייב בניזקין נמצא שאינו נוטל מהחצי דינר שהיה ראוי לו אלא רביע ואותו רביע עצמו משתלם מחלקו של שלישי היכא שתפסו ולא נזהר לשומרו נמצא שלא יטול [שלישי] דינר שהיה ראוי לו אלא פחות רביע וכן כולם חייבין כל אחד על נזקי חבירו משום שלא נזהרו בשמירה והמותר יחזור בסוף לבעל השור וכתבו הריא"ף ורש"י והרמב"ן ז"ל דבהא אפי' רבי שמעון מודה דהיכא שתפסו ניזק לגבות ממנו נעשה עליו שומר שכר לנזקיו ואע"ג דשותפין נינהו לר"ע הא תנן (ב"ב דף מב:) השותפין נעשין שומרי שכר זה לזה אבל רבינו אפרים תלמידו של רבינו אלפסי כתב דאפילו תפסו ניזק לגבות ממנו פליג ר"ש וסבר כדפי' במתני' וכן דעת הר"ז והרמ"ה ז"ל [וכן נוטה דעת רבינו אשר"י בספרו ע"ש וכן התוספות] אלא שכתב ז"ל שאפי' הכי שמעינן לרבי עקיבא לענין מועד כן שאם תפסו ניזק לגבות ממנו וכן בעל חוב שתפס שורו של לוה לגבות ממנו נעשה עליו שומר שכר וחייב בנזקיו וכדפי' התם לדעת ר' ישמעאל אע"ג דלא קביל עליה שמירת נזקיו בפירוש דעד כאן לא פליגי אלא בתם ולענין הקדישו ניזק עד שלא עמד עליו בדין קי"ל כמ"ד מוקדש (לעיל דף לג:) כ"כ הרמ"ה ז"ל: