נימוקי יוסף על בבא בתרא פא:

אמר המחבר ולענין ערב או קבלן שפרע קודם זמנו למלוה ולא אודעיה ללוה ועדיין הלוה בחיים אומר מורי הרב ר"מ ז"ל שגובה מן הלוה אם העדים מעידים שלא פרעו אחר כך דלא מפטר מטעמא דפורע חובו של חברו דהתם הוא משום דליכא על הפורע שום שעבוד אבל הכא דרמיא עליה שעבודא ליכא למימר הכי ואפילו היה ערב סתם וכ"ש אם היה קבלן וכל שאין לערב על הלוה שום שטר אלא דין וחיוב ערבותו פשיטא דתביעת ערב ללוה תביעה על פה ויכול לומר פרעתי כדין כל מלוה על פה וכן אם אין עדים שהכניסו ערב ואינו מזכיר כן בשטר החוב וא"ל לא הכנסתיך ערב נפטר בשבועה כשאר תביעות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ואם המלוה נתן לערב שטר החוב וכל שעבודו פשיטא שזוכה בו כאיניש דעלמא וגובה אפילו מן היתומים כמו שהיה המלוה עצמו גובה. עכ"ל הרב ריטב"א ז"ל:

מאי בינייהו. כלומר דלתרוייהו ודאי הפסיד הערב ואין נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו מה לי אי טעמא משום האי או משום האי:

ומהדרינן איכא בינייהו כשחייב מודה. דלרב פפא אין נזקקין כיון דקטנים הם ולרב הונא נזקקין להם שהרי ליכא למיחש לצררי וממילא נשמע דלרב פפא הפסיד הערב מה שהוציא ולרב הונא לא הפסיד כיון שחייב מודה או דשמתיה משום שלא רצה לפרוע ומית בשמתיה דודאי לא פרעו ושלחו ממערבא דהלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע היכא דשמתיה ומת בשמתיה והוא הדין בשחייב מודה או דמית בגו זימניה אלא דלא שלחו מתם אלא מה שנשאל להם וכיון דקיימא לן כוותיה שמעינן דשעבודא דאורייתא כך העלו מן האחרונים ז"ל וכולן הסכימו דמטלטלי דיתמי אע"ג דקי"ל דלא משתעבדי לבעל חוב מכל מקום דינא הוא השתא דתקינו רבנן הגאונים ז"ל כתובת אשה לגבות ממטלטלי משום דאסמכתייהו עלייהו כדאמרינן בכתובות [דף סז. ע"ש] דארנקי דמחוזא אשה גובה ממנו הוא הדין נמי לבעל חוב דגבי ממטלטלי דיתמי וכן נהגו וכן הלכה למעשה וכדאמרינן לקמן [דף קעו.] מלוה על פה גובה מן היתומים כדי שלא תנעול דלת בפני לווים ואי לא גבי ממטלטלי דשבק אבוהון אין לך נעילת דלת גדול מזה:

[אי לאו דאתפסי צררי] וכו'. אי לאו שנתן הלוה לערב נכסים כפי חשבון הערבות לא היה עושה לו ערבות כי היה ידוע לו שהעובד כוכבים יחזור עליו הלכך אמרינן צררי אתפסיה ולא גביא מיתמי לעולם כדאמרינן דאי לאו צררי אתפסיה לא הוה מקבל ליה:

[ואי ערב בכתובה] וכו'. הלשון הזה אף על גב דכולהו בגמרא אינו מסודר כן אלא נפיק מבינייהו ולפי כך כתב הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל דערב לכתובת בנו אם קנו מידו אז הוא דאמרינן דשעבודי שעבד נפשיה ומיהו בגמרא לא נזכר בזה שום קנין כלל וגם המפרשים לא הזכירו קנין וכבר השיגו הראב"ד ז"ל מזה אבל ערב אחר בכתובה אף על גב דאית ליה לבעל נכסים לא משעבד נפשיה דלמצוה נתכוין לזווגם ולא מידי חסריה דקיימא לן כריש לקיש דאמר (בקדושין דף ז.) טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו אבל ערב דהלואה אף על גב דלית ליה נכסים ללוה כיון דחסריה למלוה אמרינן דאי לא משום ערבותיה של זה לא היה מוציא הלה מעותיו ומיהו ערב לחתן על הנידוניא צריך עיון כיון דלא שייך למימר כל כך לאו מידיה חסריה:

וקבלן לכתובה. כיון דאמר לישנא אלימתא כל כך ודאי שעבודי שעבד נפשיה ואפילו לית ליה נכסי לבעל:

אמר המחבר מצוה עבד ולא מידי חסריה. פירש מורי ז"ל בשם רבותיו ז"ל וכן בתוספות דתרוייהו בעי' להו ולאפוקי ערבות דנדוניא שהביא דהא חסריה ולאפוקי המתחייב לחבירו ונכנס זה ערב דלא עביד מצוה דמשתעבד אף על גב דלא חסריה. וכולהו אם קנו מידו משתעבד. הריטב"א ז"ל: