נימוקי יוסף על בבא בתרא עט:

אמר להו (רבא) [רבה] וכו' אקנייתא. שטרי מקנה שאין כתוב בהם אחריות ולא אתי למטרף לקוחות אבל שטרי הלואה לא יכתוב אם יש בהן אחריות מאותו זמן שנעשה ההלואה אלא מזמן שהוא עומד בשעת כתיבה כיון דעדים החתומים על השטר אינהו נינהו דמפקי לקלא אם כן מה שלקחו קודם השטר לא משתעבד למלוה ואם היה כותב זמן המוקדם הוה ליה דין מוקדם ופסול דטריף מינייהו שלא כדין דלא הוי להו ללקוחות למידק כיון שלא היה נכתב עדיין:

אמר המחבר וכן נכתב ביום ונחתם בלילה חשבינן ליה מוקדם ופסול כדמוכח בגיטין (דף יז.) ואם [שם דף יח.] היו עוסקין באותו ענין כשר אע"פ שנחתם בלילה וכן כתב הרמב"ם ז"ל:

אבל אם שטר קנין הוא אפילו לא חתמוהו אלא לאחר זמן מרובה כשר לכתוב מיום שקנו ממנו דסתם קנין לכתיבה עומד וקול יש בדבר וגובה ממשעבדי אבל כשלא נכתב כלל הקנין אינו גובה מנכסים משועבדים דהא בטיל קליה כן כתב ר"י ז"ל וכתב בעל העיטור ז"ל דבשטרי הלואה נמי לא כתבו מיומא דקנו מיניה אלא כשעומדין עדיין תוך זמן הפרעון אבל לאחר זמנו אין כותבין שמא פרע וכן דעת הרא"ה ז"ל והרשב"א ז"ל סובר דכתבינן כל היכא שלא מיחה בהם הלוה ע"כ:

יומא דאקניתו. יום שנתנה בו המתנה או מכר המכירה דאיכא למיחש שמא נתנה אחר מכן לאחר והוי שלא כדין:

כי היכי דלא מתחזי כשיקרא. אם יכתוב יום אחר שלא יהיה בו המתנה ולא הכתיבה ומהאי טעמא גופא צריך להזכיר מקום שנמסרו בו הדברים ומקום שנכתוב בו שאם לא יכתוב אלא אחד מהם מיחזי כשיקרא ומיפסל כדמוכח בגיטין (דף פ.) שיאמרו לו איך אמרת בהיני ולא נכתב בהיני או הלא במקום שילו אמרו לכם:

דליפגום שטריה. כשפרע מקצתו נפגם השטר ואם אמר זה אחר כן פרעתיו כולו והמלוה אומר לא פרעת אלא מקצתו לא יפרע אלא בשבועה כדאמרינן (בכתובות דף פז.) הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה וה"ה לשאר שטרות:

דליכוף לפורעו. שיהיה זריז יותר מפחדו שלא יתבע לו כל החוב הלכך לא יחליפו השטר אלא מדעת שניהם המלוה והלוה:

והאי אחרינא הוא. שהלויתי לך חמשים ומה שפרעת הוא החוב של מנה:

מתני' הכא תני הא דב' אחין דדמיא להא דאמר יאכל הלה וחדי דהכי נמי יאכל העשיר ואין העני יכול לומר כיון שחציו שלי איני רוצה שתשתמש ממנו אלא חצי שבוע האחר יהיה שלי ויעמוד בטל משום דזה נהנה וזה אינו חסר הוא אלא כך יאמר לו העשיר או קח לך עבדים וזיתים ותשתמש בהם או אשתמש אני בו כלומר דבההיא חזקה שהניחו אבינו יהיה לעולם הלכך גם לא תשכירנו לאחר ומיהו העשיר מצי למימר ליה גוד או איגוד אבל העני לא מצי למימר גוד דלא אמרינן הכי אלא כשכל אחד יכול לקנותו ואומר גוד או איגוד אבל הכא שהאחד עני לא:

מתני' שנים שהיו. (יושבין) דמיא נמי להאי דהלה יאכל וחדי כיון דבמקום אחד הם ואינן ניכרים לא בשם ולא במקום אם יוציא האחד שטר חוב על חבירו יאמר לו הלה אדרבה אתה היית מחויב לי זה החוב ופרעת לי והחזרתי לך השטר הזה ואם מחויבים לאחרים הם כל אחד ידחה המלוה אצל חבירו לומר אין אני המחוייב אלא חברי:

נמצא לאחד בין שטרותיו וכו'. מפורש בגמ':

אמר המחבר ולא אחר יכול להוציא וכו'. ומיהו אם אחד מהם היה קטן בזמן הכתוב בשטר גובין מן האחר שהיה גדול וכדמוכח בפרק מי שמת [דף קנה.] הריטב"א ז"ל:

כיצד יעשו. אם רוצים להלוות שימצאו מי שילוה להם:

ישלשו. שמותן אם שמו של אחד יוסף בן שמעון בן יעקב והאחר שמו יוסף בן שמעון בן נפתלי דהשתא יהיו ניכרים ואם שמותיהן שוים בשילוש יכתבו סימנים אם האחד ארוך והאחר גוץ או אחד לבן וחבירו שחור ואם היו שוין בסימניהם יכתבו כהן אם אחד כהן והאחר ישראל ואם שניהם כהנים או ישראלים אמרינן בתוספתא שיכתבו דורות שאי אפשר שיהיו כל דורותיהם שוים: