נימוקי יוסף על בבא בתרא עט.

אנא נמי לברר וכו'. לפום מאי דא"ר יצחק בר יוסף אנא נמי לברר קאמינא משמע דהלכתא כרבי ועוד הא קי"ל הלכה כרבי מחברו וכדפסק רב גידל משמיה דרב הלכה כרשב"ג והרמב"ם ז"ל כתב כרבי:

לכתחלה. כלומר שאומר לו קיים שטרך אם נתקיים הרי טוב ואם אי אפשר לקיימו סומכים על עדי חזקה וישבע היסת שלקחה ובהא דאמרינן הכא פרעתיך פסקינן נמי שצריך לברר ואם אמר לעדים הוו לי עדים שפרעתיו הוי מילתא דרמיא עליה דאיניש ואם אמרו העדים לא היו דברים מעולם חייב הלוה אבל לא אמר לעדים הוו עלי סהדי אפשר שאע"פ שהיה בפניהם אשתלו אישתלי ואם שאלו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם ישבע הלוה ויפטר ובהאי גונא מיירי ההיא (דכל הנשבעין) [דפרק שבועת הדיינין סוף דף מא:] דאמר רבא עלה כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש א"ל ולאו אדעתיה. כך כתבו מן הראשונים ז"ל :

מתני' מי שפרע מקצת חובו. ואינו רוצה המלוה לשומו ביד שליש:

ר' יהודה אומר יחליף. שטר אחר מסכום הנשאר ויקרע זה כדי שלא יגבה כל שטר זה כיון שפרע מקצת חובו ור' יוסי אומר שלא יקרענו אלא יכתוב לו שובר ממה שפרע ואע"פ שיצטרך לשמור שוברו מן העכברים זה יפה לו שיטרח בשמירת השובר כדי שיהיה זריז לפורעו ולא יאחר ואם יחליפנו בשטר אחר כפי הסכום הנשאר לא יהיה זריז לפרוע אלא זוזא זוזא והלא המלוה הלוה לו בבת אחת וקי"ל כר' יוסי כדאי' בגמ':

גמ' ה"מ אפלגא. דהא טוב יותר מכלום שלא יוכל לגבות כל החוב הכתוב בשטר מכח השובר בעוד שישמרנו:

אבל אכוליה. כגון שרוצה לפורעו כל החוב ואמר לו המלוה אירכס לי שטרא אבל אכתוב לך שובר לא יפרע לו לעולם עד שיתן לו השטר:

ולא היא. דהא אסיקנא שאינו בדין שאם יארע שאבד המלוה השטר שיאכל הלוה דמי המלוה וישמח בהם ואע"פ שאפשר גם כן שאם יכתוב לו שובר ויאבד אותו יגבה המלוה ממנו כל החוב וישמח במקצתו שפרע לו יותר טוב הוא זה דהא עבד לוה לאיש מלוה ובדין הוא שיטרח בשמירת שוברו בשביל שיפרע המלוה ממה שהלוה לו בשעת דחקו ומיהו אע"ג דקי"ל הכי דטוב יותר שלא יחליף כר' יוסי משום דעבד לוה וכו' מ"מ אם הסכימו שניהם להחליף יכתוב הזמן הראשון הכתוב כבר בשטר שקרע שאם היה כתבו זמן שני של עכשיו שמחליפו אשתכח דאפסיד המלוה כל אותו שעבוד קרקעות שמוכר משעת ההלואה:

גרסי' בגמרא [דף קעא.] בשלמא בי דינא אלימי לאפקועי ממונא. ואף על פי שנקרע שטר הראשון ונפקע שעבודו רשאין ב"ד לשעבד נכסיו כדמעיקרא מן הזמן הראשון במה שנשאר לפרוע:

אלא עדים שעשו שליחותן היאך חוזרין ועושין שליחותן. כלומר כי הוא מתחלה לא עשאן שלוחין אלא לכתוב שטר אחד והשטר ההוא כבר נפקע כשנפרע ולפיכך אפי' הוא מצוה עתה לכתוב להם שטר אחר מן הנשאר מן הזמן הראשון אין להם לעשות דשליחותן הראשון כבר נגמר ונפקע והוא אינו יכול עתה לעשותן שליחות על שעבוד דלמפרע שאין בידו ואצ"ל כי בלא דעתו אינם יכולין לעשות שטר אחר ואפי' מזמן שני והא דאמרי' בב"ק (דף צח:) גבי שורף שטרותיו של חבירו אי דאיכא עדים ליכתבו ליה שטרא אחרינא ה"ק דאי איכא עדים שראו השטר ואמרו וכוונו מה שכתוב בו והכירו החתימות שבו ליכתבו ליה ב"ד שטרא אחרינא באחריות דהכא ליכא למיחש דגבי והדר גבי כיון דאיכא עדי שריפה. ושט"ח או שטר מכר באחריות שנחתם בו אחד מן העדים בלבד ואבד או נמחק אומר מורי הרב שיכולין לחזור ולכתבו ולחתום בו שניהם דכל זמן שלא עשו שניהם מעשה שטר אף הראשון לא עשה שליחותו וכן כתב הר"ר יצחק הלוי ז"ל בספר תורת הבית שלו:

תנן התם מוקדמין. כגון שלוה בשנה זו וכתב השטר בשנה שעברה ואתי למטרף מן הלקוחות שלקחו בשנה שעברה וטריף שלא כדין אבל אם כתב ללות וקנו מיניה אע"פ שלא לוה עד שנה שניה לא טריף שלא כדין ומדינא גבי מינייהו דהא שעבודי שעבד נפשיה מיד משעת הקנין:

מאוחרין כשרים. כגון שלוה בניסן וכתב הזמן מתשרי הבא דהשתא ליכא למיחש שיטרוף שלא כדין אדרבה הניח לו השעבוד שלא יוכל לטרוף אלא מתשרי ואילך ובכל מה שיש לחוש בהא מבואר בגמ':

אירכס. נאבד:

[שטר שזמנו כתוב בשבת וכו']. אף על גב דאיכא למימר דשמא מוקדם הוא דכשאנו נזקקין לאותו מנין הכתוב בשטר לט"ו ימים של חודש פלוני לחשבון העובדי כוכבים נמצא שנכתב בשבת והלא ידוע הוא שאין ישראל כותבין לא בשבת ולא ביוה"כ ואפשר שהוא מוקדם ופסול ומ"מ כיון דקי"ל כריש לקיש דאמר (כתובות דף יח:) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ש"מ שכל מי שבא לפסול השטר עליו הראיה הלכך מעמידים שטר זה בחזקת מאוחר וכשר והא דמצרכינן קיום בהדיא אמרינן קיום שטרות דרבנן:

אמר המחבר שטר מאוחר הוא וכשר ולא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בלשון הכתוב בשטר שיש לו שתי משמעות אחד לזכות ואחד לחובה אבל לפסול את השטר ולומר שעשאה שלא כדין לא דחזקה על העדים שעושין דבריהם כהוגן והא דקי"ל כר' יוחנן וריש לקיש דאמרי כותבין שובר כתבו הגאונים ז"ל שהיה לו לקבל חרם סתם שאינו מוצא שטרו ואינו מערים בדבר. הריטב"א ז"ל: