נימוקי יוסף על בבא בתרא עח:

ומקום התורף. או קתני שם הלוה והמלוה:

אביי לא פליד אלא אמר בשטר הגט הוי הגט פסול בכך:

ונתננו לו. דליכא למיחש שמא כתב ללוות ולא לוה אפ"ה אין כותבין דשמא לא נאבד ממנו שטרו ויהיו שני שטרות בידו ויטרוף בשטר אחד ויחזור ויטרוף בשטר אחר ואפילו לא יכתוב בשטר השני אחריות הא אמרינן (ב"מ דף טו:) אחריות טעות סופר הוא ואפילו יפרט בפירוש שלא יטרוף ממשעבדי מ"מ הוי טריף מבני חרי:

אבל בשטרי מקח וממכר. אם אמרו העדים כתבנו ונתננו לו:

כותבים. ב"ד דאילו עדים שעשו שליחותן אינן חוזרין ועושין שליחותן דכיון דקנו מידו באחריות לא היה דעתו אלא לשטר אחד ולאותו בלבד עשאן שלוחין וההיא דלקמן דאמר רב יוסף שטר שאין בו אחריות מיירי שמתחלה שטר בלא אחריות הוה ובהא לא קפיד אפילו למאה:

חוץ מאחריות שבו. מאחר שאמת הוא הדבר שזה הקרקע הוא קנוי לו ולעדים נזכר העדות והוא ירא פן ישתכח הדבר ויערערו עליו שלא כדין הלכך כותבין לו שטר בלא אחריות כדמפרש טעמא לקמן ולא חיישינן להא דרשב"ג דחייש שמא אחר שלקחו חזר לו שטרו כדי שיתבטל המכר דבמסירת השטר סגי למיקני כל דמשעבד ביה אע"ג דלא כתב קני הוא וכל שעבודא דביה ועתה הוא מתחרט ולפיכך מבקש מהדיינים שיכתבו לו שטר מכר ולא היא דלא חיישינן להכי דכרבנן קי"ל דאין אותיות נקנות במסירה אלא אם כן כותב לו קני הוא וכל שעבודא דידיה וצריך להביא ראיה על אותה כתיבה או יתננה לו בקנין גמור או בשטר חדש כדין לוקח ומוכר:

אמר מר וכו' שוף לי. כלומר [המתן] לי מעט ומכוין כדי שישתכח הדבר וכשיחזור המלוה לקחת ולהוציא מהקרקע יטרוף זה מכח השטר השני מלקוחות אחרים שלקחו אחריו דכיון שהיה כתוב בו אחריות הני קרקעות היו משועבדים לו ועתה כבר נשכח מה שטרף פעם אחרת ואתי השתא למטרף שלא כדין:

וכיון דקרעיניה. כלומר דודאי לא טריף בעל חוב מיניה דהאי פעם ראשונה עד דקרעי לשטריה כדאמר ר"נ כל טירפא דלא כתיב ביה דקרעיניה לשטרי דמלוה לאו טירפא היא כל אדרכתא דלא כתיב בה קרעיניה לטירפא לאו אדרכתא היא כל שומא דלא כתיב ביה קרעיניה לאדרכתא לאו שומא היא והלכך השתא. כשחוזר לטרוף במאי קטריף ואם ירצה הלוקח להוציא מן הלקוחות צריך להראות במאי טרפו מיניה וא"כ אמאי חיישינן שמא יטרוף שלא כדין ופריק דלא בעי [טריף] מכח שטר כדי שיצטרך לקרעו אלא מערער הוא לומר שדה זו גזולה היא ממני דשל אבותי היא ויביא עדים ויטרוף ובכה"ג מצי עביד כמה פעמים כל היכא שישתכח הדבר:

[אמר רב נחמן דכתב הכי שטרא דנן לא למגבא ביה כו']. וכה"ג דוקא הוא דמועיל דאילו משום דלא כתב ביה אחריות הא קי"ל דאחריות טעות סופר הוא והשתא לא גבי כלל:

לתקוני שדרתיך. ואתה קנית ממנו שלא באחריות שהתנה המוכר עמו בפירוש שאינו מוכר לו באחריות שאם היה בסתם הא אמרינן אחריות טעות סופר הוא והנה עוות השליח וצוה לו הדיין שיקנה הקרקע בשמו מן המוכר כמו שקנאו בלא אחריות ואח"כ יחזור וימכרנו לו באחריות ואע"ג דאמרינן בכתובות [דף צט:] טעה השליח לא קאמינא דאפילו בפחות מכדי אונאה חוזר ואפילו בקרקע אע"ג דאמרינן בעלמא איך אונאה לקרקעות א"כ תימא הכא אמאי לא הוי בטל המכר ואפשר כמו שפירשו מן הדברים דהתם מיירי שיודע המוכר שאינו קונה אותו לצורך עצמו אלא לצורך אחר הלכך אם נתאנה אינו יכול למחול אונאת אחרים ובטל המקח אבל הכא מיירי שלא הודיע זה השליח למוכר דלצורך אותה אשה קנה אלא קנאו סתם והיה סבור המוכר שלצורך עצמו קנאו וכיון שפירש לו בפירוש שלא יהיה עליו אחריות אינו בטל המכר כלל:

ת"ר הבא לידון. היה מוחזק בקרקע וא"ל חבירו מה לך כאן א"ל אתה מכרת לי ויש לי שטר והחזקתי ג' שנים [צריך לברר] ונידון בשטר על כרחו צריך להביא שטר ויברר דבריו ואם לא מצא השטר יפסיד ולא מהניא ליה חזקה כיון דאמר שיש לו שטר:

לא אמר אלא לברר. כלומר שאם באו עדים ולא העידו כדבריו הפסיד אבל אם לא באו נאמן ולא הפסיד וגבי ממון דוקא אבל גבי חזקה אי לא מייתי שטר מיפסיל כדפרש"י והכי משמע ריש פרק זה בורר [דף כג:]: