נימוקי יוסף על בבא בתרא עו:

רבינא אמר וכו'. לקיום שטרות תלתא בעינן אפילו למ"ד שנים שדנו דיניהן דין ואי לא כתב וחד ליתוהי הוה מחזי כשיקרא דאמר במותב תלתא ולא נחתמו בו אלא שנים:

אמר המחבר כתב הריטב"א ז"ל בשם רבו הרא"ה ז"ל דכיון דאמר במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי לא מעכב ולרווחא לומר קושטא דמילתא נקט ליה וכן מה שנהגו לכתוב וחתימנא תרי מגו תלתא אינו אלא לברר אבל אינו צריך ואין מעכב כלל תדע דבפרק האשה שנתארמלה (דף כב.) מוכח דכל היכא דכתיב ביה בי דינא תו לא צריך כי כתב אמר לנא רבנא אשי לסלק חשש דבית דין חצוף:

מתני' וכו' אין לו אלא כ'. משום דיד בעל השטר על התחתונה וכיון דאפשר לומר שהזוזין היו פחותין ומאה מהם לא שוו אלא כ' סלעין נאמר כן ואף על פי דמנה סתמא הוא כ"ה סלעים. וכשכתוב בו תלתין נאמר שהסלעים הם גרועים ואינם שוין יותר ממנה:

דרכונות. הם זהובים וכיון שנמחק המנין לשון רבים אין פחות משנים ויתר נמי לא משום דיד בעל השטר על התחתונה:

אמר המחבר כתב הרשב"א ז"ל דמי שכתב מטבע סתם במקום שיוצאין שתים או שלש מטבעות אי כולהו סגי כחדא נותן לו מן הגרוע שבהן מדאמרינן אימר פריטי אימר נסכא אימר דהבא פריכא אבל אם האחד מהם יוצא להדיא ולא האחרים מאותו שיוצא להדיא נותן לו ואפילו הוא יותר חשוב כדאמרינן הכא באתרא דלא סגי פריטי וכתב הריטב"א ז"ל תלמידו דלא חשיב סגי אלא כשנושאין ונותנין בהם במיני מאכל וסחורה ולא משום שמתחלפים בשולחנות והא שכתב הרב ז"ל להדיא לאו דוקא דלא סגי פריטי כלל משמע וכן דעת הריטב"א ז"ל ורבו הרא"ה ז"ל. ושובר שיצא והיה כתוב בו שנתפרע ממנו דינרין יש אומרים דגבי שובר נדון הלשון על העליונה והמוציא מחבירו עליו הראיה ודיינין הכי דטובא קאמר ולזה נוטה דעת הרא"ה ז"ל אף על פי שאינו נראה בעיני הריטב"א ז"ל תלמידו ע"כ:

תנו רבנן כסף וכו'. כיון שכתב בו בשטר מטבע כשכתב כסף סתמא דינר כסף הוא והוא הדין כשכתב זהב סתמא וכשאמר כסף דינרין או דינרין כסף מיעוט רבים שנים וה"ה בזהב אבל אמר כסף בדינרין משמע שמכר כסף שוה שני דינרין ומדכתב דינרי ולא כתב דינרין משמע של זהב וכשכתב דינרין משמע של כסף ויש ראיה בגמ' מדתניא מעשה ועמדו קינין בירושלים בדינרי אמר רשב"ג המעון הזה אם אלין הלילה עד שיעמדו בדינרין כלומר שהיו יקרים בדינרי זהב ורשב"ג לימד אותם שאינם צריכים לכל כך קינין שהם תורין שהיולדת מביאה לקרבן ומשום כך הוזלו לדינרין של כסף ומשום האי טעמא הא דאמרי' בגמ' דברישא דאמרי' בשני דינרי זהב מדנקט דינרי הא לאו הכי כל היכא דאיכא למימר כסף או זהב אמרינן כסף דיד בעל השטר על התחתונה:

מתני' [כתב בו למעלה מנה כו']. פירוש דרך הוא שכופלין בשטר הדברים כגון ואחריות ממון זה כו' ולעולם נלך אחר התחתון משום דאפשר דחזר מן הראשון ואע"ג דלעיל גבי סלעים תלתין לא פלגינן ביה אם כתב תחתון או עליון דבכל גוונא אמרי' דלא יגבה אלא מנה שאני התם דאפשר לומר הסלעין תלתין היינו מנה אלא שהם גרועים אבל מנה ומאתים ודאי שני דברים הם ויש לנו לילך אחר הראשון או אחר האחרון ומסתבר להלוך אחר האחרון דאיכא למימר חזר בו מן הראשון:

למה כותבין את העליון. כיון דלא אזלינן אלא בתר התחתון:

שאם נמחקה אות אחת מן התחתון. כיון שנמחקה אות אחת מן התחתון שכתוב למטה חנן לא יוכל לטעון (חנני) אני הוא אלא מאיש אחר ששמו כך נפל ואתה מצאתו ששמו חנני הוא דהא נוכל ללמוד מעליון שכתוב חנני:

אמר המחבר מה ששנינו הכל הולך אחר התחתון אם התחתון מנה שהוא לחובתו למדין אפילו משטה אחרונה כיון שמוציאו מתחת ידו או יורשיו אבל אם הוא מאתים שהוא לזכותו אין למדים אם הוא בשיטה אחרונה. הריטב"א בשם רבו הרא"ה ז"ל:

גמ' שתי אותיות אין למדים מן העליון משום דזימנין איתרמי ליה שם בן שלש אותיות וקילף רובא דשמא אם נלמוד שתי אותיות וא"כ העליון הוי עיקר הלכך לא ילפינן אלא אות אחת [ובנמחק שם או] שתי אותיות מן העליון נימא שהאיש הזה ששמו כך הוא אבל לא האיש ששמו כשם העליון דלעולם ניזל אחר התחתון: