נימוקי יוסף על בבא בתרא עה:

שכתוב בו עד אחד בגמרא פריך פשיטא:

גמ' כל מחק שהגיה עליו צריך לקיימו בסוף השטר לפני שריר וקיים שאם אינם מקויימים איכא למימר שמא זייף ומחק כרצונו והגיה לאחר שנכתב השטר וחתמו וצריך שיכתוב ענינו נמי כמו שאנו כותבין ומה שהיה בפנינו ושקנינו מפלוני ב"פ וכו' וטעמא דחוזר דבר שלא לצורך משום דקי"ל [דף קסב.] דאין למדין משטה אחרונה ואם היה בו שום חידוש היה בחנם נכתב וטעמא דאין למדין ממנו כדי שלא יכתב בין השטר לעדים מפני שאינם יכולים לצמצם כ"כ שלא יניחו איזה ריוח בין חתימתן לכתיבת השטר ואתי לכתוב ולזייף באותו ריוח ובשטר דלא כתיב ביה שריר וקיים איירינן הכא:

אמר המחבר אמרו בירושלמי כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה ומשום הכי נקט הכא מחקין שכולל מחקין וגרדין ולא נקט תלויות משום דבתלויות אין הצורך כ"כ דהתם כי לא מקיים להו כל השטר כשר אלא שאין למדין מאותה תלויה אבל במחקין או גרדין שאינם מקויימים כל השטר נפסל דחיישינן שמא היה שם איזה תנאי ותלינן כל מה שאפשר לתלות בו כ"כ בתוס' וכן דעת הריטב"א ז"ל ורבו הרא"ה ז"ל. ודעת הרמב"ן ז"ל הא דאמרי' שצריך לכתוב שריר וקיים ותרי שריר וקיים לא כתבינן היינו דוקא במקושר שתקנו כן משום חשש זיוף שלא להוסיף עליו ושלא לגרוע ממנו אבל בגט פשוט לא תקנו מכל זה כלום ואע"פ שלא כתב שריר וקיים או שיש בו שריר וקיים תרי זימני אין בכך כלום וכן המנהג לכתוב ב' ג' פעמים וכן הדין במחק במקום שריר וקיים ושיעור שריר וקיים אם הוא מקויים כשר בפשוט הריטב"א ז"ל אלא שאנו נהגנו בו פיסול אפילו בפשוט וכן בהפך שנהגנו הכשר ללמוד משיטה אחרונה מה שפוסל בתלמוד בפירוש וכבר טרח הרמב"ן ז"ל לתת טעם בדבר וכן מה שאמרו בגמ' [דף קסא:] צריך לחזור מעניינו של שטר אם לא עשה כן אינו נפסל השטר בכך אלא שאין למדין מאותה שיטה כי לא תקנו חכמים כן בחיוב אלא עצה טובה כן דעת ר"י הזקן והריטב"א ז"ל:

תניא הרחיק העדים. פר"י [אף על גב] דאין למדין משיטה אחרונה מ"מ יכתוב על האחת שלמעלה ממנו ויזייף מאי דבעי [ומהדר בשנייה] לפיכך פסול:

פחות מכן כשר. אמר המחבר ומיהו אם מילא אותה שיטה בדיו אע"פ שחתמו העדים בשניה פסול דאמרינן [דף קסג.] עדים אטיוטא הוא דחתימי. כלומר בפנינו נמחק בדיו כדי שלא יחשדו על בעל השטר שמחק לאיזה דבר חיוב שהיה כתוב בו ונמצא שלא באו להעיד אעיקרו של שטר או אפילו היה מלא נקודות שאין בו מחק כלל והלובן נראה בין נקודה לנקודה חיישינן דשמא מעידין בו הילכך פסול וכבר אמרנו דאיירי בשטר דלא כתיב ביה שריר וקיים אלא דאינו נראה בעיני האחרונים דכל היכא שיכול להזדייף ע"י גזיזה פסול ואפילו באו עדים והעידו שלא נוסף בו כלום פסול. הריטב"א ז"ל:

הראשונים. כגון בשיטה ראשונה מהשנים יתקיים העדות באותם שנחתמו בשטה השנייה שהם כשרים ונימא שהראשונים לכבוד בעלמא והא דאמר נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן פסולה מיירי שנחתמו אחרונים בשטה שניה או כולם יחד בשטה אחת דאז ודאי נימא דלשם עדות גמור נתכוונו:

מלאוהו בקרובין כשר. כתב ה"ר יונה ז"ל דדוקא כשבאו כך מיד הלוה או המוכר ליד המלוה או הלוקח הא מלאהו המלוה או הלוקח לאחר שבא לידם פסול דשטר שנמסר להם פסול היה וכמי שאינו דמי וכן אם לאחר שבא לידם נטלו הלוה או המוכר ומלאהו בקרובין כשר דעכשיו הוא שנעשה שטר אבל הראב"ד ז"ל כתב אם היה פקח ממלא אותו קודם שיבא לב"ד:

שני שטין שאמרו שהוא פסול שיהיה החלק שיעור כתיבת העדים שהרי הסופר אינו שומע אליו לזייף ומי שאינו סופר ואינו כותב תדיר אינו יודע לכוין בכתיבה דקה ומיושרת כמו הסופר והיה ניכר הזיוף אם לא היו השני שטין (אלא כשני שטין) מכתב הסופר ממש:

כגון [לך ]. [בב' שטין] כזה שזה הכף הוא עצמו אויר הלמ"ד נמצא שאין בו אלא אויר [אחד] בין שיטה לשיטה ואויר ל"ך מלמעלה ולמטה הרי שלשה אוירין:

אמר רב לא שאנו. פירוש לא שנו הא דאמרינן דשני שטין פסול:

לאשרתא. זהו קיום בית דין ועל שם דכתבי אשרנוהי וקיימנוהי כדחזי נקראת אשרתא:

איהו ועדיו. [ויזייף] מה שרוצה לכתוב בשטר ועדים:

בין העדים לכתב נמי. כלומר בשטר חתום דמכשרינן בשיטה אחת דילמא גייז לעילאי והא חתימי סהדי תחת אותה שיטה ובאותה שיטה יכתוב מאי דבעי: