נימוקי יוסף על בבא בתרא עה.

(גמ') וכו'. דהיינו לשבט האם דכיון שנתארמלה ברשותה ובחזקתה הוה ומילתא בחזקת יורשיה כבר מפורש זה ביש נוחלין:

סליקא לה פרק מי שמת

גט פשוט. כל השטרות קרויין גט וכדאמרינן בעלמא (כתובות דף נא:) וגט חוב שאין בו אחריות ומשנתנו זו בין בגיטין בין בשאר שטרות מיירי:

פשוט. נקרא כעין שלנו כתוב וחתום מתוכו:

מקושר. עושין בו לפחות שלשה קשרים:

מאחוריו. כנגד תורף הגט וזה שכותבים שיטה ומניחים שיטה חלק ותופרים הכתב על החלק וכזה ג' שיטין והוו ג' קשרים והעדים חותמים שם (שהרי) שלשה בשלשה קשרים כשרים וכל זה היה תקנת חכמים כדאמרינן בגמרא [דף קס:] משום אתרא דכהנים שהיו כעסנים ומגרשי נשייהו ואסור לכהן להחזיר גרושתו ומש"ה תקינו רבנן מקושר שיש טורח בעשייתו דאדהכי והכי מיתבא דעתיה:

פשוט שכתבו [כו']. באתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר וכותב לו פשוט כהוגן ועדיו בתוכו וכתב נמי עדים מאחוריו כמו במקושר פסול הוא שהרי ואם צוה לו פשוט הא לאו פשוט הוא אם צוה לו מקושר לאו מקושר הוא הלכך קפיד עליה דהא לא עבד כדבעי ליה ואם גט אשה הוא פסול לגרש בו וקי"ל כוותיה דהא דרבן שמעון ב"ג שיטה היא כדמשמע בגמ' [דף קסה.] ולאו הלכתא כוותיה ונראה דהשתא דלא נהגו במקושר ולא ידעינן ליה והיה נראה שלא לפסול אותו דלא שייך קפידא במאי דלא סליקא דעתיה כלל כיון דכל דין פשוט יש לו מ"מ נראה לפסלו מדפירש הר"ש ז"ל דטעמא דפסולין משום שלא נעשו כתיקון חכמים ואם כן זה שחתמו בו מבחוץ כבמקושר אינו כתיקון חכמים: