נימוקי יוסף על בבא בתרא עד:

בש"א יחלוקו. שהרי שניהן טוענין מחמת ירושה יורשי הבעל אומרים מתה האשה ראשונה ובעלה יורשה ויורשי אשה אומרים הבעל מת ראשון וכיון שאין לה בנים ממנו אנחנו נירש אותה א"כ הוי ממון המוטל בספק וחולקין:

וב"ה אומרים נכסים. שהכניסה עמה בנדוניתה וקבלם הבעל על עצמו ואחריותן עליו הם בחזקתן פרש"י בגמ' בחזקת שניהם ויחלוקו אותם מפני ששניהם שוין בהם שהרי עקרן מן האשה ואחריותן על הבעל:

וכתובה. דהיינו עיקר כתובה ותוספת בחזקת יורשי הבעל מפני שהוא ממון הנוטל מן הבעל והמוציא מחבירו עליו הראיה:

ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה. שהם נכסי מלוג ואם ממון האשה שאין לבעל בגופן כלום בחזקת יורשי האשה והרוצה להוציא מידה עליו להביא הראיה:

גמ' וכיון שכל אחד יש לו דין להחזיק בהם הלכך יחלוקו כדפי' במתני' והכי הלכתא כבר קפרא וכן כתב רבינו אלפסי ז"ל:

מתני' וכו'. נפל הבית על רחל ובנימין ואין לרחל בן אחר לא מיעקב ולא מאחר ואם היה ברור שמתה היא ראשונה היה בנימין יורש ואחי בנימין מלאה לבנימין אבל אם מת בנימין ראשון כיון שהיתה כבר אלמנה היה אביה זוכה בחלקה וה"ה שאר יורשיה שהן יורשים במקום בן ובזה חולקין ולפיכך בין בית שמאי ובין בית הלל מודים דיחלוקו וכתב רבינו שמואל ז"ל דאם היה לה בן אחר מאיש אחר שיורש במקום בן זה נמי לא אמרינן יחלוקו משום דיוסף [בנה מאיש אחר] טוען ודאי בחצי הנכסים דאפילו מתה היא תחלה לא יירש בנימין אלא חצי הנכסים אם כן יוסף טוען שכל הנכסים שלו שבנימין מת ראשון והוי ודאי יורש במקצתן ואחי בנימין אינן טוענין אלא בעבור חציין. ואותו חצי ספק הוא ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי ומייתי ראיה מפרק החולץ [דף לח.] מיבם יבמתו תוך שלשה חדשים שמת בעלה וילדה לסוף שבעה חדשים שהוא ספק שמא בן תשעה לראשון שמא בן שבעה לאחרון ואחר כן מת אבא כשהספק טוען אנא בריה דמיתנא ויש לי חצי הנכסים והיבם טוען את ברי וכולן שלי אמרינן התם שהדין עם היבם משום שטוען בצד מה ודאי דהיינו בחצי והוא הדין הכא והלכתא דנכסים בחזקתן: