נימוקי יוסף על בבא בתרא עג:

עדותו עדות. גדול זה שהוא בן י"ג שנה ויום אחד ואינו יודע בטיב משא ומתן שאין מכירתו מכירה בקרקעות מיהו כיון שמכירתו מכירה במטלטלין עדותו נמי עדות אם יבוא להעיד אמטלטלי דלא תימא לענין עדות בעינן דעת צלול טפי קא משמע לן ודוקא שיהיו גדולים דבעינן אנשים אבל פעוטות לא אע"ג דבמטלטלי מקחן מקח וממכרו ממכר כדי חייו למזונות:

מתנתו מתנה. אף על גב דלענין מכירת קרקעות כיון שאינו יודע בטיב משא ומתן לא הוי זביניה זביני מ"מ לענין מתנה מתנתו מתנה [ואפי'] בנכסי אביו דכי היכי דבנכסי עצמו חשבינן ליה כגדול יודע וכו' הוא הדין בנכסי אביו חשבינן ליה כבן עשרים ומיהו שיהיה גדול ובסימנים כדאמרן אבל הפעוטות לא מצינו להם יד במקרקעי ואילו במטלטלי ובמתנה לא צריך למימר דקל וחומר הוא כיון דמצי מזבן להו:

ואי אמרת זביניה זביני. פירוש כיון דעל הרוב מוזיל ומזבין לא פלוג רבנן ואפילו כי מזבין ביוקר זביניה לאו זביני ויכול לוקח למהדר ביה ומחילה של קטן כמתנתו כן דעת רבותי הריטב"א ז"ל ומסתברא דמתנה שיש בה אחריות אם יש בה חשש הערמה דינו כמכר ואם לאו הרי היא קיימת והכל לפי ראות הדיינים. וכן אתה אומר לענין דינא דבר מצרא דאמרינן דמתנה דאית בה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא והכי מוכח מלישנא דהתם בב"מ [דף קח:]. הריטב"א ז"ל:

דליעבדן מיליה. שיגמלו לו חסד להיטיב לו בכל עניניו:

[דף קנו.] אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לקדושין. בודקין אם יש לו שתי שערות אע"פ שיש לו י"ג שנה ויום אחד והא דבדקינן לקדושין לאו למימרא שלא יוכל לקדש עד דבדקינן ליה אלא שאין קדושין גמורין אבל לגטין [ולחליצה] לא מצי לחלוץ ולגרש עד דבדקינן ליה בחליצה דמקשינן אשה לאיש אף על גב דאיש דוקא כתיב בפרשה אם לא יחפוץ האיש אבל לגט בבדיקה דידיה סגיא:

ובעינן לגט למה לי. דאי הקדושין לאו קדושין גמורין נינהו א"כ אמאי בעי בדיקה לגט ואי גמורין נינהו א"כ גם הגט ראוי וגמור הוא דודאי אפילו נשרו לו הסימנים אין בכך כלום:

ולמיאונין. דלא מציא למאן אם הביאה שתי שערות דהא גדולה היא לענין חליצה והוא הדין למיאון ודלא כרבי יהודה דבעי ריבוי שערות:

עד שיהא בן עשרים. לאו למימרא דלא צריך בדיקה אלא עד עשרים דהא בעינן עד רוב שנותיו אלא לאפוקי ממאן דאמר דבן שמנה עשרה הוי גדול ובבדיקה סגי למכור בנכסי אביו קמ"ל דבחנם בודקין אותו למכור בנכסי אביו עד שיהיה בן כ' ואז הוי ממכרו ממכר אם הביא שתי שערות או סימני סירוס ואם אין לו סימני סירוס אין ממכרו ממכר עד שיגיע לרוב שנותיו שהם שלשים ושש שנה וכבר פסק תלמודא בכולהו הני וכמו שפירשנו:

אמר המחבר ודעת הרא"ם ז"ל דכל שיש לו עשרים וסימנים אע"ג שאינו יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר אבל הריטב"א ז"ל כ' בשם רבו הרא"ה ז"ל דכל שכן שאם לא היה יודע וכו' שהוא שוטה ואין מקחו וממכרו כלום ויותר נכון בעיני דעת הרא"ם ז"ל שלא תיקנו על דבר שאינו מצוי כמו שכתבו הכי לעיל גבי ירושה והניחוה על הדין שהרי לענין קדושין וגיטין וחליצה לא חשבינן ליה כשוטה מפני שהוא אינו יודע בטיב משא ומתן. כך נראה לי עד כאן:

מתני' סבירא ליה לרבי אלעזר דלעולם לא קנינן באמירה בעלמא ואפילו בשכיב מרע ורבנן סברי דבאמירה בעלמא סגי בש"מ והביאו ראיה מאמן של בני רוכל שהיתה מצוה מחמת מיתה וצותה לתת תכשיט של כלי מילת לבתה ששוה אלף ור' דינרין וקיימו חכמים את דבריה אלמא דבלא קנין מהני באמירה בעלמא ור' אליעזר אומר דמשום שהיו רשעים שהיו מקיימי קוצים בכרם שהוא כלאים לדעת ר' אליעזר משום דמחשב לו אוכל משום שיש מקום שמאכילים אותם לגמליהם קנסו אותם חכמים שמותר לאבד ממונם בידים וטעמא דרבנן כל שאין כמוהו מקיימים אינו בר זריעה ואינו אסור וקי"ל כרבנן כדאיתא בגמ':

גמ' קונין. באמירה בעלמא ולא חיישינן לר"א דבעי קנין והטעם שלא תטרף דעתו ביני ביני ויש דמפרשים דאם ירצה השכיב מרע שיקנה ממנו בקנין קונין אפילו בשבת אע"ג דדמיא קצת למקח ולממכר בקנין סודר מכל מקום התירו כן כדי שלא תטרף דעת החולה אם לא יקיימו דבריו אי נמי היכא דהוי מתנת מקצת דבעיא קנין אבל לא משום דחיישינן לדברי ר"א דאמר בעי קנין דודאי לא חיישנן לדבריו:

מתני' נפל הבית על ראובן ועל יעקב או על ראובן ועל מורישיו דודיו אחי אביו וראובן היה חייב או לאשתו כתובתה או לבעל חוב וטוען הבעל חוב כי יעקב או מורישי ראובן מתו ראשונים ואחר כך מת ראובן ואם כן מה שזכה אף על פי שלא בא לידו באותה שעה ודאי שלו היה כיון דכתב לו נכסי דקנאי ודעתיד אנא למקנא דין הוא שיזכה בחובו בנכסים אלו ויורשי ראובן טוענין שאם היה כן הדין עמהם אלא אדרבה ראובן מת ראשון ולא זכה בשום נכסים הלכך אין לו במה יגבה: