נימוקי יוסף על בבא בתרא עב.

גרסי' בגמ' [דף קנג.] ההיא דאתאי לקמיה דרבא עבד לה כשמעתיה הוה טרדה ליה א"ל לרב פפא בר רב חנן ספריה זיל כתוב לה [וכתוב בה] שוכר עליהון או מטען אמרה ליה ליטבע ארביה אטעויי מטעי ליה אמטינהו למניה דרבא במיא ואפ"ה לא איפרק מחולשיה. לא כתב ש"מ [והוא אומר ש"מ] הייתי והם אומרים בריא היה צריך להביא ראיה דברי רבי מאיר וחכ"א המוציא מחבירו עליו הראיה:

עבד כשמעתיה. שכתוב במתנתו בחיים ובמות וכי קיימא בעי למהדר ורבא פסק לה דלא מצי למהדר בה:

אמר המחבר לא כתבתי זה לענין פסק דכבר מפורש הוא אלא לפי דרכי ללמוד תועלת הנמשך שהרי דבקה קללתה בו משום דהוי דאין לה שלא כדין ששגגת חכם עולה זדון ומש"ה אע"פ שאירע לו כן לא איפרק מחולשיה:

(מתני') לא כתב בשטר המתנה לשון שכיב מרע. דהיינו כדקציר ורמי בערסיה וגם לשון בריא לא כתב דהיינו כדמהלך ברגליה בשוקא אלא סתמא וכתבו וקנו מיניה והיינו דטעין מקבל בריא היית ואם כן אין אתה יכול לחזור והנותן טוען מצוה מחמת מיתה הייתי ויכולני לחזור אף על פי שקנו מידו:

וחכ"א אוקי ממונא בחזקת מריה דהיינו הנותן דהא ספיקא הוא דאיכא למימר הכי [ואיכא למימר הכי] כדאמרינן בגמ' הילכך המקבל יביא ראיה בעדים שבריא היה וכדאיתא בגמ':

גמ' ההוא שטר מתנה שהיה כתוב בו כדקציר ורמי בערסיה. כלומר חולה כדאמרי' פ"ק דראש השנה (דף טז.) כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי:

ולא הוה כתוב ביה ומתוך אותו חולי נפטר. דהא כתיבנא לעיל שאם עמד מאותו חולי אף על פי שלא חזר מן המתנה בפירוש אין המתנה כלום ולפיכך היו רגילים לכתוב במתנת שכיב מרע הנכתבת לאחר מיתתו ומגו מרעיה אתפטר וכו':

אמר רבא. דמקבלי מתנה זכו במתנתם דאזלינן בתר השתא ונימא כי היכי דהשתא מת הכי דיינינן ליה ונימא שמת מאותו חולי ואזלא שמעתיה כרבי נתן דאמר אם בריא הוא הנותן כשטוען ש"מ הייתי כדתנן במתני' עליו להביא ראיה ששכיב מרע היה דכיון דהשתא הוא בריא הכי נמי נימא שהיה בריא בשעת המתנה וא"כ צ"ל דמיירי בשכתב קנין במתנה דאי באמירה בעלמא הא בריא לא מקנה באמירה ורבי יעקב ס"ל כרבנן דמתני' שלא יזכה לעולם המקבל מתנה עד שיביא ראיה שבריא היה משום דנוקי ממונא בחזקת מריה והלכתא כרבנן לגבי ר"מ וה"ה דהכי הלכתא כר' יעקב דקאי כוותייהו וליתא לר' נתן ולא כרבא דסבר כוותיה הלכך כל היכא דלא כתיב ביה ומגו מרעיה אתפטר נוקי ממונא בחזקת יורשין עד שיביא המקבל ראיה דמגו מרעיה אתפטר:

אמר המחבר ומ"מ יכולים העדים לסמוך על רפואתו על פי נשים ועבדים המשמשין אותו ואין צריכין לעמוד עמו שלא לזוז מביתו אלא כיון ששואלים לבני ביתו ובני אדם הרגילין אצלו והם אומרים הכביד פלוני הכביד פלוני ונפטר מתוך כך הרי הוא בחזקת שמת מאותו חולי ויכולין העדים להעיד עליו שנפטר מתוך חליו דכל כה"ג דמילתא דמגליא סומכין על החזקה בדיני ממונות וכן דעת אדונינו הרב הגדול הרמב"ן ז"ל עכ"ל הריטב"א ז"ל ומכאן נפקא לן דעדים שלא העידו כל עדותן אלא כתבו סתם לאו שקרא הוא אע"ג דאית פסידא למקבל אם לא ימצאו עדים שהיה בריא וטעמא משום דמה שאומרים ומפרשים דבריהם בתר הכי אינו עקירת השטר כלל דהא סתמא נכתב והם עצמם יכולין לברר הענין אם היה בריא או שכיב מרע ואע"פ שכתב ידן יוצא ממקום אחר והא דאמרינן בכתובות [דף יט: ע"ש] דעדים שאמרו תנאי היו דברינו אין נאמנין בשכתב ידן יוצא ממקום אחר היינו משום דעדותן דהשתא עוקר השטר דאילו מכח השטר נתחייב בין יקיים דבר זה או לא יקיים ומכח התנאי כשלא קיים אין השטר כלום וכיון שהגידו שוב אין חוזרין ומגידין ומחזי כשקרא אבל הכא ליכא למימר דמכח המתנה סתמא יזכה המקבל בין היה הנותן בריא בין היה ש"מ דודאי בלאו הכי א"א או היה בריא וזכה או היה ש"מ ולא זכה בה הלכך ודאי בעי פירוש ולא מיחזי כשקרא ולא שייך למימר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דהא לא הגיד עדיין לגמרי והשתא הוא דגמרן ומיהו פשיטא ודאי דלכתחלה צריכים לברר עדותן:

קי"ל כרב הונא ורבא דאמרי ראיה בעדים וכן כתבו המפרשים דטעמא דהשיב רבא לאביי איכא למימר הכי ואוקי ממונא בחזקת מריה טעמא הוא ואמרינן רבי יעקב כרבנן וא"כ הלכתא כר' יעקב דלא אמרינן ניזיל בתר השתא שהוא בריא אלא נוקי ממונא בחזקת מריה עד שיביא המקבל ראיה בעדים שבריא היה הנותן בשעת המתנה:

גרסי' בגמ' [דף קנד. וע"ש סוף עמוד ב] ר' יוחנן אמר ראיה בקיום השטר ור"ל אמר בעדים איתיביה רבי יוחנן לר"ל מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה ובאו ושאלו את רע"ק מהו לבודקו אמר להם אין אתם רשאין לנוולו ועוד דסימנים עשויין להשתנות לאחר מיתה ואישתיק [דף קנה.] בשלמא לדידי דאמינא בקיום השטר היינו דמשכחת לה דנחתי לקוחות לנכסי אלא לדידך דאמרת בעדים נכסי בידי לקוחות היכי משכחת לה אמר ליה מודינא לך בערעור דמשפחה דלאו ערעור הוא דמאי קאמרי דילמא קטן היה חזקה אין העדים חותמים על השטר אא"כ נעשה בגדול: