נימוקי יוסף על בבא בתרא עא:

גרסי' בגמ' איתמר מתנת ש"מ שכתוב בה קנין שמואל אמר לא ידענא מה אדון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:

כבר פירשנו דטעמא דשמואל משום דכיון דלא צריך קנין דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו מה שכתב בשטר קנין משמע דמפקיה מדין מתנת שכיב מרע והויא לה כדין מתנת בריא דבעיא קנין והואיל ולא יהבא עד לאחר מיתה דפשיטא לן הכי כדאמרן הילכך לא קנה כדשמואל דשמא לא גמר ומיהו הא דאמרינן דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין ולא בעי קנין היינו היכא דלא כתב בשטר מהיום אבל אי כתב בה מהיום או מהיום ולאחר מיתה בעי קנין דכל שמחיים מקנה לא קנה בדיבור ולא אמרינן דסימנא לחיים קאמר וזה ברור בעיני המפרשים ז"ל ואם כן קנה המקבל מתנה אם מת הנותן ואם עמד הנותן יכול לחזור בו אבל אם לא כתב בו מהיום בפירוש אע"ג דכתב לו שטר ויש בו זמן ואע"ג דקי"ל [דף קלו.] כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו לא אמרינן דהוה כאילו כתב בו מהיום אע"ג דבעלמא אמרינן הכי משום דהכא איכא למימר דזמן לא כתבו כדי להקנות לו מהיום אלא אדרבה כדי לגרוע כחו דאי כתב לאחר בתרא ליקני והוא לא ליקני ומשום הכי כתב בו זמן כדי שנדע שזה היה ראשון דהא קי"ל [דף קנב:] דייתיקי מבטלת דייתיקי הלכך אם לא כתב לאחר ואין בו קנין [קונה] לאחר מיתה ואם יש בו קנין לא קנה כדשמואל והא דאמרינן הכא שכתב בו קנין לאו דוקא שאפילו לא כתב בו קנין ואפילו לא כתב בו שטר כלל אלא שצוה וקנו מיניה הוי הכי לשמואל דכולה מילתא חד טעמא היא שהרי במתנת שכיב מרע לא צריך קנין וכיון שקנאו בקנין איכא למימר שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין סודר לאחר מיתה וכטעמא דשטר וכדפרישית וכן הסכימו כל המפרשים ז"ל:

אמר המחבר והא דלא קאמר אין קנין לאחר מיתה לרבותא דלא מיבעיא קנין בלא שטר דלא קנה דהא כל שלא חל הקנין להקנות מעכשיו אינו קונה לאחר זמן כדאמרינן בנדרים פרק השותפין (דף מח:) דהא הדר סודריה למריה וכן דעת ר"ת ז"ל דכל קנין בלא מעכשיו אינו כלום אלא אפילו קנו מידו וכתבו לו את השטר דבבריא קני הכא לא קני בשכיב מרע וכו' ורש"י ז"ל כתב בכתובות [דף נה:] כיון דמית תו לא מצינא למכתב שטרא בשמיה וכתב הריטב"א ז"ל נראה מדבריו ז"ל שאם כתבוהו מחיים שהיה קונה וכן כתב הרשב"ם והרמב"ם ז"ל ואינו נכון עד שיקנה ויאמר בפירוש מעכשיו כדין בריא עכ"ל ומה שנטל קנין כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות זכייה ומתנה דכמה דברים שאינם צריכין קנין אלא להוכיח שעשה בלב שלם ע"כ:

[דף קנב.] אמר רב יהודה אמר שמואל וכו'. מפורש כבר שאם עמד חוזר ואם מת קנה המקבל משום יפוי כח דוקא:

כתב לזה. אבל לא מסר לו שטר המתנה אלא שאמר בפני עדים נכסי לראובן וכתבו השטר ולא מסרו וכן לשמעון פשיטא דבכה"ג אמרינן דייתיקי מבטל' דייתיקי כמפורש לעיל:

כתב וזיכה. לו השטר שנתנו בפני עדים ואמר לו זכה בנכסים אלו שנתתי לך בשטר זה ואף בזו אמר שמואל דאינו נותן אלא לאחר מיתה והא דקאמר שני קנה היינו במיפה את כחו דאי לא הא אמרינן לעיל דשמא לא גמר וכו' וכן לשמעון וקי"ל כשמואל דאמר דכמתנת שכיב מרע הוא שאם רצה לחזור חוזר הלכך שני קנה:

שכתב לו כל נכסיו. בקנין או מקצתן ונתן לו השטר אסיקנא דהוי כמתנת בריא ואינו יכול לחזור בו ואפילו לעצמו וכבר כתבנו לעיל בשם הרב ז"ל דאי הוה מצוה מחמת מיתה חוזר אפילו בקנין וזכוי:

אמר המחבר דלהכי טרח ועבד כולי האי מפני שדעתו להקנותה מתנה גמורה מהיום אבל במצוה מחמת מיתה חוזר ונראה מדברי הרא"ם ז"ל דמחיים אפילו לא עמד חוזר אלא שזה אינו נראה בעיני הרא"ה ז"ל והריטב"א תלמידו ז"ל:

ההוא דהוה כתיב בו בחיים וכו' כיון שכתב בה במות לאחר מיתה קאמר. והוה ליה כמתנת שכיב מרע ובכל נכסיו בין בקנין בין בלא קנין קנה לאחר מיתה ואם עמד חוזר דהא מתנת שכיב מרע היא וגלה דעתו דמחמת מיתה יהיב אלא דאי איכא קנין צריך יפוי כח דאל"כ לא קנה דאין קנין לאחר מיתה. אמר המחבר וכבר כתבנו לעיל בשם הריטב"א ז"ל דאם כתוב בו מעתה ועד עולם וכיוצא בזה דמשמע מתנה גמורה אפילו מחיים זכה ושוב אינו יכול לחזור בו ע"כ: