נימוקי יוסף על בבא בתרא ו:

תרי כיסי. משום שאין רשאין לשנות מקופה לתמחוי ולא מתמחוי לקופה אם אינו מתנה עם הצבור שיכול לשנות נדריהם לכל מה שירצה:

מאי דבעינא עבידנא. דרצוני הוא רצונם שכל הבאים ומתנדבין לכבודי הם באים וכל כך אני חשוב בעיניהם שיודעין שלא אעשה מנדבותם אלא מה שראוי לעשות:

התנו. שישחוט זה בהמותיו יום פלוני וזה יום פלוני והעובר על זה שיקרעו עור בהמתו:

ולהסיע על קיצתן. שיש להם רשות לקנוס שלא מדין תורה:

ה"מ דליכא אדם חשוב. ואע"פ דאיכא פסידא לאחריני בתנאייהו ומיקרין השער מצי עבדי:

אבל היכא דאיכא אדם חשוב. הממונה על הצבור לאו כל כמינייהו דמתני אלא אם כן נטלו רשות מאותו פרנס כיון דאיכא פסידא לאחריני בתנאייהו אבל היכא דליכא פסידא תנאייהו תנאי והיינו בדאתנו אהדדי כל בני אומנות אחד דהוו כבני עיר (אחרת) לגרמייהו ורשאין להסיע על קיצתן אבל תרי או תלתא מן האומנות לא ומיהו אי הני תרי אתנו שכל מה שישתכרו באומנותן יהא לאמצע קנו שנעשו שכורין זה לזה וכן אם התנו בכל מקח או מציאה שיבא לידם שיהיה לאמצע קנו עד שיחזרו בהם שהרי פועל (ב"ק ד' קטז:) יכול לחזור בו אפי' בחצי היום ודוקא בשיש עדים בדבר שחוזר בו דאינו נאמן לומר קודם שלקחתי זה חזרתי בי שאם כן אף פועל (ב"מ דף יב:) שנשכר ללקט מציאו' יאמר כן וכי נאמין אותו אלא ודאי פועל אע"פ שיוכל לחזור בו כל שלא חזר בו מסתמא על דעת תנאו הראשון הוא עושה. כן כתב הרנב"ר ז"ל בשם הגאון ז"ל:

שאין ראיה לדבר. משום דלא בגבאי צדקה מיירי הכתוב אלא בגזברי הקדש הנותנין לפועלים מרובים ומתוך שטרודין שוכחין ולמי שאינו כ"כ טרוד לא הוי ראיה מ"מ זכר קצת הוי שאין ראוי לחשוב עמהם:

בודקין. שלא יהיה רמאי שמא יש לו ואין רוצה להתכסות אבל למזונות אין בודקין משום דמצטער:

הכא כתיב הלוא פרוס לרעב לחמך פרסינן לאלתר [והכי קי"ל] דהכי אמר רב יהודה והאיך ברייתא אזלא כותיה:

הסלע שוה מ"ח פונדיונות והסאה ששת קבין [נמצא י"ב פונדיונות שוים ששת קבין] חצי קב לפונדיון נמצא שככר לפונדיון הוי חצי קב שהן ב' לוגין שהקב ד' לוגין ולוג שש ביצים שהם מזון ב' סעודות וא"כ ב' לוגין הוי ד' סעודות ואיך יתכן זה והא אמרינן שבת נותנין לו מזון ג' סעודות ואיך נתן לו בלא שבת יותר אלא ודאי צריך לומר שהחנוני שהוא טוחן ואופה ומוכר בשוק משתכר מחצה א"כ לא הוי אלא לוג אחד בפונדיון שהוא מזון ב' סעודות ואם שבת מוסיפין לו סעודה אחת:

פוריא. מטה:

ובי סדיא. כר תחת מראשותיו:

מתנה מרובה. כזו מן הקופה ככר לפונדיון דכיון שהוא למוד לחזר על הפתחים דיו בדבר מועט:

המעשה. הטורח ללכת אחר חברו שיעשה צדקה ומשדלו לזה ואין חושש על טרחו:

שנאמר והיה וכו'. לא אמר והיה הצדקה אלא מעשה כלומר המעשהו:

בשכר הקיצה. אשבעה מתמונתך:

ביבוש קצירה. כשלא יעשו עובדי כוכבים צדקה תשבר ממשלתן מיד ואפי' מלך קטן וחלוש כאשה ינצחם:

לעניי עובדי כוכבים יהבינהו. והא דאמרי' בעלמא [לעיל דף ח.] דאיפרא הורמיז שדרה ארנקי דדינרי קמיה דרב יוסף דליהוו למצוה רבה וקבלה לתתה לפדיון שבויים שאני התם דלא אפשר לחלקם לעובדי כוכבים דלפדיון שבויים שדרתינהו ואסור לגנוב דעת הבריות אפי' דעתו של עובד כוכבים אבל במעות המתחלקות לעניים אין כחן גניבת דעת דאינהו נמי ידעי דישראל רגילין לפרנס עניי עכו"ם כדאמרינן בגיטין (דף סא.) מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל משום דרכי שלום [ומיהו] לקבל צדקה מן העובדי כוכבים לא שרי אלא משום שלום מלכות הוא דקבליה:

איפרא הורמיז. פר"ת דאיפרא ר"ל חן כמו (ב"מ דף קיט.) אפריון נמטייה לר"ש והורמיז שם מקום כדאמרינן בשלהי אחד דיני ממונות [דף לט.] מפלגא ולעיל דהורמיז:

לא סיימוה. כלומר לא פירשו לו הענין: