נימוקי יוסף על בבא בתרא ז.

דה"ל לאתזוני בצנעא. עד שילכו הרואים ולא רצה להצטער אותה שעה מועטת כמו כן מי שיאכילנו כרצונו יעיד שקר קודם שיצטער מעט ומש"ה הוא דפסול לעדות:

מתני' כולה מתניתין מפורש בגמרא. ושיעורין אלו דשדה וגנה משום דסבירא להו דבבציר מהכי לא חשיב למיטרח עליה ואין כופין זה את זה לחלוק ובגמרא מפרש דר' יהודה לא פליג את"ק אלא דהוא מיירי בארץ שמנה וראויה לחלק אפילו בחצאי קבין:

טרקלין. בית המרובע שיש בו עשר על עשר או יתר מיכן:

ומורן. מין פלטרין:

בזמן שאין שניהם רוצים. כלומר שחבירו מעכב עליו אבל אם אין חברו מעכב עליו יחלוקו ויתן חלקו ברוחב כותל המחיצה ולא מצי למימר [דף ב:] כי איתרצאי לך למעוטי באוירא אבל למעוטי תשמישתא לא נתרציתי דמסתמא כיון שנתרצה בכולה מילתא נתרצה:

אבל שניהם רוצים וכו'. הא לא איצטריך דפשיטא הוא אבל [נקט רישא] [דף ג.] אגב דבעי למימר בסיפא דבכתבי הקדש שהם בגליון א' כמין ס"ת לא יחלוקו אף על פי ששניהם רוצים משום שאם יחתכם אי אפשר שלא יחסר מחלק האחד על האחר והוא בזיון דכתבי הקדש:

גמ' בעינן שיהא ד"א כנגד הפתח לפרק משאו וארבע אמות ברוחב החצר במילואה לשאר תשמישין אבל בבציר מהכי משתמשין יחד בחצר ואין כופין זה את זה לחלקה ומיהו ה"מ [כשהם] משתמשין בה יחד מכבר בכל החצר אבל אם כל א' משתמש לו בחלק ידוע ומיוחד אליו אפילו בבציר מהכי חולקין כדאמרינן בריש פרקין גבי אין בה שיעור חלוקה דחולקין היכא שהלך זה בעצמו והחזיק וזה בעצמו והחזיק דמשמע דבהכי אסתלק ליה ממנתיה דחבריה כן פסק הרי"ף ז"ל בהלכותיו:

הלכתא כותיה דרב חסדא דתניא כותיה הלכך מי שחלק נכסיו לבניו על פיו ונתן לאחד בית עם ב' פתחים ולאחדבית עם פתח אחד יש לבעל שני הפתחים ד"א לכל פתח לפרק משאו אבל במילואה של חצר יחלוקו בשוה ד' אמות לכל אחד ואחד כן פרש"י ז"ל. וה"ר יוסף הלוי פי' שאם החזיקו שנים ברחבה של הפקר ובנה האחד שם בית עם שני פתחים יחזיק בד' אמות כנגד כל פתח ופתח והא' שלא בנה אלא בית בפתח אחד לא יחזיק אלא בארבע אמות כנגד אותו פתח נראה מדבריהם דדוקא בכה"ג דאפשר לומר שהאב נתן להם כדרך שהיה הוא משתמש או כשהחזיקו [בהפקר] החזיקו בכה"ג אבל אחים או שותפים שחלקו הבתים תחילה ואח"כ נמלכו לחלוק החצר לא יהיה לבעל שני פתחים טפי בתשמיש משום פתח יתירה אא"כ העלה אותו בדמים סתמא ולא פי' אשיאתא והורדי דאז ודאי הוי כבעל הכרם שיש לו בשדה הלבן של חברו ד' אמות לעבודת הכרם כדפירשתי בריש פירקין ומוקמינן לה בקנו סתמא דכי היכי דהתם אין לו קנין בגוף השדה אלא שקנה התשמיש ה"ה הכא הך ארבע אמות דיהבינן ליה כנגד פתחו לתשמיש דוקא ולא לקנין הגוף וכן כתב הרמב"ם ז"ל והכי גרסינן בירושלמי בפרקין [הלכה ה] ארבע אמות לא שהם לו לקנין אלא שיהא מעמיד בהמתו לשעה ופורק חבילתו לשעה וכתבן בהלכותיו הרב הנשיא רבי יהודה אלברגלוני ז"ל ולפ"ז הא דאמר רב חסדא שנותן לכל פתח ופתח ד"א היינו כשבעל הפתח א' רוצה לחלק אבל בעל שני פתחים אינו יכול לכוף לבעל פתח אחד לחלק שהלה אומר לו עד השתא הייתי משתמש באותן שמנה אמות בשעה שלא היית אתה משתמש בהן ואם נחלוק לא אוכל להשתמש נמצאתי מפסיד בחלוקה זו וכ' הרי"ף ז"ל דדוקא בעינן ד"א לכל אחד במילואה של חצר אבל בבציר מהכי אע"ג דאיכא עשר אמין בארכה לית בה דין חלוקה דלא חזיא לתשמישתא וכתב ה"ר יוסף הלוי ז"ל שאם אין בחצר אלא ד"א על שמונה לזה וד"א על שמונה לזה אע"פ שיש שם כמה פתחים חולקים שהרי יש כאן שיעור חצר ושיעור פירוק משא והיינו דקא פסיק ותני אין חולקין את החצר עד שיהא בה ח' אמות לזה וח' אמות לזה ל"ש פתח אחד ל"ש כמה פתחים וכתב על סברא זו הרב ר' יונה זצ"ל שסברא מקובלת היא ונכונה:

חפירה דסופלי. פי' גרעיני תמרים שהם למאכל בהמה:

יש לו ארבע אמות לכל רוח. החפירה לזרוק שם הגרעינים שלא יצטרך לטרוח ולסבב עם המשא אלא תיכף שיגיע לאחד מרוחותיה יזרקם שם והיינו כשאין לו פתח מיוחד אצל חפירה זו אבל אם יש לו פתח מיוחד אצל חפירה זו אין לו אלא ארבע אמות כנגד אותו פתח שהרי הוא מיוחד לכך:

אכסדרה. שאל"א בלע"ז:

הכא אפשר מעייל. דכיון דאין לה דפנות אין נותנין שם כלום ויכול להכניס שם משאו ולפרק. אכסדרה רומיתא. שאין דפנותיה מגיעות לתקרה ומ"מ כיון שיש שם דפנות קצת מכניסין שם כלים ואינו יכול להכניס שם בהמתו ולפרק הלכך יש לה ד' אמות בפתח כנגדו: