נימוקי יוסף על בבא בתרא ו.

ואם הסכימו הצבור להרבות בצדקה לחלק בתעניות ובימי התשובה אין רשאים ליטול ולשנות מעות הצדקה לצרכיהם וההיא דירושלמי שהבאתי דאין ממחין ביד הפרנסים היינו כשהסכימו לשנות מותר עניים לצרכי צבור וכן בקופות תמחוי לא גבו אלא כדי ליתן להם כדי פרנסתן וכשהותירו רשאין לשנות כן כתב ה"ר יונה ז"ל:

ורשאין וכו' על השערים. שלא ימכרום אלא לסך כך:

ועל המדות. להגדילם ולהקטינם:

ועל שכר פועלים. שלא ישכור אדם פועל ביום יותר מסך כך:

ולהסיע על קיצתן. כלומר להסיעו מדין תורה לקנסו על שעבר על קצת דבריהם:

[אמר מר אין עושין שררה על הצבור בפחות משנים מאי משמע אמר רב נחמן אמר קרא והם יקחו את הזהב וגו'. פי'] והם בצלאל ואהליאב:

שני אחין. כיחיד דמו להוציא ממון על פיהם:

אפילו בע"ש. שיש לו טענה לבעל הבית לומר טרוד אני לכבוד שבת ואפ"ה אין ממתינין לו מפני צרכי עניים שעיניהם תלויות לגבאין:

שבקת להימנותך. שהיית רגיל ללמדם באמונה ולישב על גבן תמיד:

אין רשאין לפרוש. מפני החשד שלא יאמרו הרואים זה הגובה יחידי דעתו לגנוב:

אבל זה פורש כו'. כיון דאין בו חשד כיון שאין מרחיקים זה מזה כל כך שזה גובה מיושבי העיר וזה מיושבי החנות:

פורטין. הפרוטות שגבו בדינרי כסף לפי שהפרוטות של נחשת מחלידות:

ולא לעצמם. פן יחשדום שפורטים בזול: