נימוקי יוסף על בבא בתרא ה:

מתני' [כמה יהא בעיר וכו']. מוכח בגמ' דאפילו לא ירד להשתקע אלא לגור כיון שעמד שם י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר לכל מסין ותשחורת ולפסי העיר ולכל ענינים כבני העיר ממש וכשלא עמד שם י"ב חדש אפילו ירד להשתקע לא הוי כאנשי העיר לכל מילי אלא לקופה ולתמחוי ולכסות ולקבורה בזמנים ידועין כדמוכח בגמ':

ואם קנה שם בית דירה. ר"ל והוא שדר בה [שאם אינו דר שם] לא הוי כאנשי העיר אלא לדברים שהם תועלת הבית כדמפרש בתוספתא שהבאתי למעלה דכשאינו דר עמהם אין משעבדין אותו אלא לבורות שיחין ומערות ואמת המים שזה ודאי הוא תועלת [שמתוך שיש] בעיר [בורות שיחין ומערות] באין לדור שם ושוכרין אותה ואם רצה למכרה מוכרה ביותר וכשדר עמהם משעבדין אותו על הכל ולאו דוקא קנה שלא נשתעבדו אבותיו מעולם עם בני העיר לכל מילי הוא דפטור אלא אף אם היה לו כבר כיון שאינו דר שם פטור כדאמרן לעיל [סי' תרכב] בתוספתא וכן מי שיש לו בית בעיר אחרת או בית בחצר אחרת וכו' דמשמע שהיה לו כבר ומדאמרינן בתוספתא בית בחצר משמע שאף על פי שדר בעיר כיון שאינו דר באותה חצר ממש אין משעבדין אותו על הכל ואע"פ שאפשר שהיה דר הוא בה:

[גמ'] תניא המודר מבני העיר וכו'. פי' שלא יהנה מבני העיר לא נאסר אלא באותן שנשתהו שם שנים עשר חדש שהם נקראין אז בני העיר אבל אם לא עמדו שם י"ב חדש אין נקראין בני העיר ומותר ליהנות' מהם אבל אי אמר בשעת נדרו שהוא מדיר עצמו מיושבי העיר בל' יום נקרא יושב העיר הלכך כל מי ששהה שם שלשים יום אסור ליהנות ממנו אבל בפחות משלשים מותר ליהנות ממנו שאינו נקרא יושב העיר ומדאמר סתמא דבפחות מותר ולא חלק בין אם ירד להשתקע או לגור ש"מ שאין הענין תלוי בין אם ירד להשתקע או לגור אלא בזמן שאם עמד שנים עשר חדש הוי כאנשי העיר ממש ואי לא לא אלא למילי דאמרינן בסמוך:

ולכל מילי בעינן שנים עשר חדש ורמינהו שלשים יום לקופה שלשה חדשים לתמחוי ששה לכסות ט' לקבורה שנים עשר לפסי העיר אמר רבי יוחנן כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן ואמר ר' יוחנן הכל לפסי העיר ואפי' מיתמי ואמר רב פפא לשורא לפרשא ולטורזינא אפי' מיתמי כללא דמילתא כל מילי דאית להו נטירותא ליתמי בגויה רמיא עלייהו אבל רבנן לא צריכי נטירותא:

רבא רמא צדקה איתמי דבר מריון א"ל אביי והא תני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על יתומים ואפילו לפדיון שבוים א"ל אנא לאחשובינהו עבידנא. פי' עמד ל' יום בעיר הרי הוא כאנשי העיר לענין שחייב ליתן בקופה של צדקה לעניי העיר:

לתמחוי. מאכל לעניי עולם:

לכסות. [להלביש] עניים:

לקבורה. היא הוצאה יתירה לתת תכריכים להראוים להם:

לפסי העיר. הם הבקעות שסביב החומה:

כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן. וה"ה לכל מסין ותשחורת אלא בא לומר שפחות מכן אינו חייב אלא לדברים שאמרנו וכתב רבינו אלפסי ז"ל בהלכותיו וזה לשונו ושמעינן מהא דכל הני מילי חיובא נינהו ומפקינן מינייהו בעל כרחן דומיא דפסי העיר:

לשורא. חומה:

לפרשא. שומר העיר:

לטורזינא. שומר כלי זיין של בני העיר:

כללא דמילתא וכו'. לאפוקי מילי דמצוה משום דיתומים לאו בני מעבד מצוה נינהו אלא דוקא לאחשובינהו בעיני הקהל מותר כדעביד רבא וכן לאפוקי מהא דתניא כופין בני העיר זה את זה לבנות להם בית הכנסת ולקנות ס"ת נביאים וכתובים ומיהו אמסין ותשחורת משעבדים אותם שלא פטרו מהם בגמ' אלא תלמידי חכמים וכן כתב הרמב"ם ז"ל והסכימו עמו האחרונים ז"ל אע"פ שלא כתב כן הרב רבי יוסף הלוי ז"ל:

ת"ר קופה וכו' נגבית בשנים. משום דגבייה דבר קצוב על כל אחד ואין בו כפייה כלל משום הכא לא הוי כדיני ממונות להצריכו שלשה אבל תמחוי נגבית בג' שאינו דבר קצוב אלא לפי שעה הוא נגבה לעניי עולם וצריכין לקצוב על כל אחד ואחד כראוי לו והוי כדיני ממונות ועוד דכיון שבחלוקה צריך ג' דהוי כדיני ממונות לדון שיתנו לזה כך ולזה כך גם בגבייה יהיו הג' שבכל יום הוי החלוקה [ולא יצטרכו] לבקש הג' בכל פעם ופעם:

ורשאין בני העיר לעשות קופה וכו' ולשנותן לכל מה שירצו. אפילו לדבר שאינו צורך עניים דאע"פ שהגבוהו לעניים וזכו בהם מ"מ הוי הלואה לגבי צבור ואם יצטרכו עניים עילוייהו דידהו רמו וליכא למיחש שמא ירדו מנכסיהם דאין צבור עני ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר אלא אפילו פרנסים הממונים על הצבור משנים כרצונם כדגרסינן בירושלמי דשקלים [פ"ב הלכה ה] אין ממחים ביד הפרנסים כיון שהסכימו בני העיר והא דתנן (בגמ' דילן) בשקלים [פרק ב משנה ה] מותר עניים לעניים וכו' ה"מ בשלא הסכימו בני העיר לשנותה והא דתניא בערכין (דף ו.) דמשבאת ליד הגבאי אינו רשאי לשנותה וכו' יחיד שאני דאיכא למיחש שמא ירד מנכסיו ומיהו מדעת הגבאי או הפרנסים רשאי כדתניא בתוספתא דמגילה [פרק ב] הפוסק צדקה עד שלא זכו בה הפרנסים רשאי לשנות לדבר אחר משזכו בה הפרנסים אינו יכול לשנותה לדבר אחר אלא מדעתן ואם התנדב נר ומנורה לבית הכנסת או ס"ת על דעת בני העיר התנדב מסתמא וכמו שזכו בו הפרנסים דמי כדתניא בערכין (שם) ישראל שהתנדב נר ומנורה לבהכ"נ אם נשתקע שם בעליה מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות וטעמא משום שהמתנדבין על דעת צבור התנדבו וכתב ה"ר יונה ז"ל דהיינו בשאין צריכין לאותו נר או מנורה שיש בבית הכנסת נרות ומנורות ככל מה שהם צריכין להדליק. ולענין צדקה כתב הוא ז"ל דיחידים דמתנדבים מעצמם אע"פ שהביאו ליד הגזבר אין לבני העיר רשות לשנותה כלומר ללוותה עד שיבואו עניים ויפרעו להם כיון שלא נגבית על דעת צבור דדוקא בצרכי בהכ"נ הוא דאמרינן כדכתיבנא לעיל וגם היחידים עצמם אין להם רשות ללוותה כיון שבאת ליד הגזבר אבל קודם שבאת ליד הגזבר מותרים ללוותה עד שיבאו עניים ויתנו להם כההיא דאמרינן בתוספתא רשאי לשנותה שפירושו ללוותה וכן כתב הרשב"א ז"ל: