נימוקי יוסף על בבא בתרא סח:

אסיקנא דשתיה שוה דינר כאכילה שוה דינר ומחל אבל אם אכל שלוחו או שיגרו לבית החתן מאכל ומשקה ולא אכל בבית חמיו בעיא דלא איפשיטא היא ולית לן בה אלא מאי דתנן במתני' א"כ כשאכל הוא דוקא אז הוא דמחיל וכן בבית דוקא או בפתח בית חמיו כדאיתא בגמ' אבל שגרו לו לא מחל:

שבח סבלונות. כלומר בסבלונות מועטין שאינם נגבין כשאכל ואם לא אכל ודאי דנגבין מאי נגבין עם שבחן כגון שהשביחו לאחר מכן ואח"כ בלו קודם חזרה מהו [מי] לימא כיון דבשעת נתינה היה דעתן לאכול שם וישארו להם לא יפרע אלא כמו שהיו שוות אז או דילמא דכיון שלא אכל וברשותיה קיימי עד שעת חזרה א"כ חייבין להחזיר השבח וסלקא בתיקו והוי ספיקא דממונא והמוציא מחבירו עליו הראיה הלכך לא יחזרו השבח אבל בסבלונות שאין עשויין ליבלות מה נפשך אי איתנהו בעינייהו פשיטא דנגבין עם השבח ואם הוציאו אותן שלא ברשות פשיטא דמשלמין מה שהשביחו קודם הוצאה ואם השביחו אחר הוצאה לא יהא אלא גזלן דכל הגזלנים אין משלמין אלא כשעת הגזילה הלכך ודאי לא יחזירו השבח וגם לומר שמכרו אותן והרויחו במעות פשיטא דאין חייבין להחזיר מה שרווחו שאין מרויחין לצורך החתן:

סבלונות הדרי. אלו שאין עשויין ליבלות הן והא דלא חש ונקט להו סתמא משום דקאי אצל מאכל ומשתה שידוע שעשוי ליבלות הוא והני מילי כשאכל שם אבל לא אכל שם שוה דינר אפילו מאכל ומשתה הדרי:

הדרא ביה איהי אפי' כישא דירקא הדרא. כתב הרמב"ם ז"ל בשם הגאונים ז"ל שמשלמת לו דמי סעודה שעשה למריעיו מדין גורם להזיק חבירו ממון אפילו אכל שם:

אפילו אגודה של ירק הדרא דאנן סהדי דאדעתא דהכי לא שדר כלום ואפילו דמי סעודה שאכל שם אין מנכין לו:

ושמין להם דמי בשר בזול. מה שאכלו או פזרו [ולא] כמו שקנאן אלא בזול דהיינו כל זוזא דהוה שיתא דנקי ארבע דנקי נמצא דפחתינן ליה השליש ורבין לא אתא אלא לפרושי מתניתין כדפירש במתניתין והא אתא לאשמועינן דלא תימא ודאי מאכל ומשתה מרובה לא שלחי אדעתא שיוציאו הכל אפילו הכי קמשמע לן דכל שאכל שם מחל והוא הדין בגדים וכיוצא בהם כדפירשתי במתני' דכולן דין מועטין אית להו ובלא אכל כולהו הדרא ושלא כדברי הרב רבינו יהוסף הלוי בן מג"ש ז"ל כן העלו האחרונים ז"ל ופירש בטעמא דבשר בזול משום דמצי למימר אילו היינו יודעים שסופנו להחזיר לא היינו אוכלים כל כך מאכל ומשתה ביוקר אלא אם כן היינו מוצאין בזול:

גרסינן בגמרא [דף קמו.] אמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא נכנס אחריה לחורבה לבודקה אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל אמרה ליה מאן יהיב לנא מכותבות דיריחו ואכילנא ביה מיד נפל עליה חורבה ומתה אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבדקה מתה אינו יורשה. תותרנית שלא היתה מריחה שום ריח והוי מום שבסתר לגרש אותה והכניס עמו תמרים ואמר לה ריח צנון אני מריח בגליל כלומר במקום רחוק להבחינה והיא הרגישה בטוב ריח התמרים והשיבה בבדיחותא מאן יהיב מתמרי דיריחו שהיא עיר התמרים אמרו חכמים הואיל כלומר דאע"פ שהיא ארוסה וארוסה אין לה כתובה היינו כשלא נכנס עמה לשם נשואין הא נכנס עמה לשם נשואין יורשה ולפיכך אי לאו שלא נכנס אחריה אלא לבודקה הוה אמינא דלשם נשואין נכנס אחריה כיון דמיירי בחורבה דידיה והוא יורשה. יש ללמוד מזה דין גדול דארוסה שארוס שלה נכנס אחריה כיון שבבית החתן הוא אמרי' דלשם נשואין נכנס ואם מתה יורשה:

מתני' ש"מ. דידעי' ביה שהוא שכיב מרע ויש אומרים מצוה מחמת מיתה שאפילו במקצת לא בעי קנין כדלקמן [דף קנא:] אפילו הוה ביה קנין אם עמד חוזר דהא פירש דמשום מיתה יהיב:

וכתב. לאו דוקא דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

שייר קרקע כל שהוא. ה"ה שאר נכסים והכא מיירי דקנו מיניה דבלא קנין לא מהני מידי משום דמתנת ש"מ במקצת בעיא קנין דכמתנת בריא חשבינן ליה דאפילו עמד אינו חוזר כיון דמשייר כל שהוא שיחיה בו עד שירויח הוא דשייר הלכך גמר ומקנה לגמרי:

לא שייר קרקע כל שהוא. אלא שנתן הכל אמדינן דעתיה דמחמת מיתה יהיב ואם עמד חוזר אפילו קנו מיניה אבל אם מת מתנתו מתנה דאדעתא דהכי יהב דוקא ובלבד דהוי הקנין עם יפוי כח כדאמרינן לעיל דאמר אף כתובו וחתומו דאי לא כן הוה אמינא דלא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה ואם אמר בפירוש שנותן בקנין מהיום ולעולם הכל כפי לשונו ואפילו הוא מצוה מחמת מיתה צריך שיהא מקנה כדין בריא וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ומיהו בלא שייר אפילו בלא קנין מצי מיירי:

גרסי' [בגמ' דף קמו:] מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא ר"ש בן מנסיא הוא דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת לו בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאלמלי היה יודע שבנו קיים לא היה כותב כן רב ששת אמר ר"ש שזורי הוא דתניא בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואומר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו חזרו לומר אף המפרש והיוצא בשיירא ר"ש שזורי אומר אף המסוכן. [פירוש] מתניתין דאמר דלא שייר קרקע כל שהוא ועמד אין מתנתו מתנה משום דאמדינן דעתיה דדוקא מחמת מיתה יהיב דודאי לא יהיב לגמרי ואם יעמוד שימות ברעב רבי שמעון בן מנסיא היא דאזיל בתר אומדנא וכבר פירשתי לעיל ביש נוחלין ופסיק רב נחמן כוותיה והכי קי"ל ופירש הרמב"ן ז"ל דרבי שמעון בן מנסיא מיירי דוקא בשכיב מרע דאילו בבריא כי היכי דשביק נפשיה ודאי שביק בריה ומיהו בבריא נמי אם אמר מהיום ולאחר מיתה כיון דלא שביק נפשיה בריה נמי לא שביק ואין מתנתו מתנה אם בא בנו:

[כתבו גט לאשתו]. אע"ג דלא אמר אלא כתבו הוי כאילו אמר כתבו ותנו דאמדינן דעתיה דמתוך שהוא בהול לא גמר לומר דעתו וכ' רי"ף ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל דכל הני ארבעה שוין דהוו כמצוה מחמת מיתה ובאמירה בעלמא מקנו ולא בעו קנין ואם עמדו חוזרין דהכי משמע מדרב הונא דאמר בפ' התקבל (דף סו.) גטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גטו אם עמד חוזר ומה גטו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו וכיון דאמר תנו אע"ג דלא אמר קנו וכו' ומיהו לא קי"ל כוותיה בגט וכדאיתא בגיטין פרק מי שאחזו [דף עג.] ואם חזרו אין חוזרין בגיטין והביאו אחרונים ראיה לדבריהם דאפי' במפרש ויוצא בשיירא הוי הדין שוה עם מסוכן ויוצא בקולר דאל"כ מאי אתא רב הונא לאשמועינן אטו בלא רב הונא לא ידעינן במסוכן וביוצא בקולר דבאמירה בעלמא סגי והא בסמוך אמרינן מנין לצואת שכיב מרע באמירה בעלמא מאחיתופל דכתיב ויצו אל ביתו ויחנק בצוואה בעלמא והא אחיתופל כיוצא בקולר ומסוכן וגרוע מינייהו אלא ודאי אשמעינן רב הונא טפי דאפילו במפרש בים ויוצא בשיירא מקנו באמירה בעלמא ומיהו צריכי טעמא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא כבריאים נינהו לכל דבריהם שדעתם לחזור שהרי עם סחורותיהם הם הולכים ומתוך דברי הרב רבינו יונה ז"ל למדתי דהרבה מהם הולכין להשתקע שם ומשום הכי יהבי דאפשר דמספקי אם ישתקע שם ולפיכך כשלא נשתקע וחזרו חוזרין במתנתם אפילו במתנה במקצת ובקנין חוזר כדין כל המצוה מחמת מיתה וכדכתיבנא: