נימוקי יוסף על בבא בתרא סה.

פרנסה. דהיינו מלבושין היא מילתא דאית לה קלא שיש להם פרנסה על הנכסים והוי כמלוה בשטר שגובה מן הלקוחות דהוה להו לאזדהורי אבל מזונות לעולם אימא דלא ישאו קטנות מבעל האחות מזונות לצורך נשואין היכא שהגדולות הביאו עמהן כל הנכסים לבעליהן ואין הנכסים עכשיו בעין אלא שאכלו אותם דה"ל מלוה דאילו כשהן בעין גזלה קיימת היא וכל היכא דאיתא הדרא לדברי הכל וזה ברור וה"ה בלותה ואחר כך עמדה ונשאת והביאה עמה כל אשר לה לבעלה דבעל לוקח הוי והמלוה לא יגבה כלום ממנו וכ"כ הרי"ף ז"ל דבעיין לא איפשיטא הילכך מלוה על פה אינה גובה מיניה דבעל ואיהו דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה לאוזפי בלא שטרא. אמרהמחבר נראה דאם בא המלוה קודם שנשאת למחות בידה שתפרעהו או שתיחד לו נכסים כדי שלא יפסיד וכן לוה שמבזבז נכסיו או שרוצה ללכת מן העיר תוך זמן החוב מעכבין בהם וכן כתב רי"ף ז"ל בתשובה מבזבז נכסיו או רוצה ללכת יכול לעכב עליו שיניח נכסים כדי פרעון כדי שלא יהא כל אחד לוה מחבירו ומבזבז נכסיו או הולך למדינת הים ונמצא נועל דלת בפני לוין:

שלח רבין וכו' אלמנתו ניזונית מנכסיו. מתנאי כתובה ואפילו נשאת הבת והביאה עמה כל הנכסי' לבעלה אלמנתו ניזונית מאותן נכסים אע"פ שהם ברשות הבעל ואפילו לאחר מיתת הבת משום דשויוה רבנן לבעל בענין זה כיורש ומשום פסידא דאלמנה כלומר כדי שלא תפסיד מזונותיה דאי הוה יהבינן ליה דין לוקח כמו בעלמא לא היתה מוציא' מזונו' ממנו דאין (גיטין דף מח:) מוציאין למזון האשה מנכסים משועבדים:

נכסי מלוג. שהגוף שלה והפירות לבעלה שויוה רבנן כלוקח משום פסידא דידיה דאי הוי יורש אם כן הלקוחות קדמו לו ויפסיד הבעל הנכסים אבל השתא שהוא כלוקח מוציא מהם שהוא קודם לשאר לקוחות:

אמר המחבר לפי מה שכתב הרי"ף דאינו גובה נוכל ללמוד דכל נזקים והפסדות וחובות ומקח שנעשה בין קודם נשואין בין תחת הבעל אינו גובה מנכסי מלוג ואפילו מן הגוף וכ"ש מן הפירות שהרי זכה בהם הבעל משעת נשואין תחת פרקונה ובזה לא הוצרך לתקנת אושא ותקנה זו לא הוצרכה אלא לענין הגוף אבל פירות בלאו הכי אינה יכולה למכור ומיהו אתיא שפיר גם לפירות היכא דכתב לה הבעל דין ודברים אין ליבנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן והא דאמרי' הבעל מוציא וכו' בלא שום דמים קאמרינן משום דלוקח ראשון ודאי אינו נותן דמים ללוקח שני ומיהו אם יש לדבר שבא מחמת אותן מעות שנטלה וכל שכן אם (יש) המעות עצמן הם בעין חוזרים אל הלוקח או אם היו לה נכסים מיוחדים שאין לבעל רשות בהם כלל גובה ממנה בחייה או לאחר מיתה ואם נפלו לה נכסי מלוג כבר בררנו בכתובות שאינו טורף מהם. הריטב"א ז"ל:

סליקא לה פרק נוחלין

מי שמת. בלא צוואה והניח בנים ובנות:

נכסים מרובין מפרש בגמ' שיש להם כדי לזון הבנים והבנות עד שיבגרו הבנות או שינשאו שמתנאי כתובה בנות ניזונות מנכסי יתומים עד דתבגרן או עד דתנשאן לגוברין כדאיתא בכתובות (דף נב:) ופירש הר"ש ז"ל שצריך שיהיה בנכסים כדי מזון ופרנסה לבנות משמע מדבריו דדוקא בכה"ג הוא שניזונית מתחת יד הבנים אבל פחות מכן הוו נכסים מועטין ומוציאין כדי מזון הבנות מתחת יד הבנים ואין נראה לאחרונים שהרי פרנסה עשור נכסים הראוי להם לכשינשאו ואין הדין כן שיוציאו הנכסים מיד היורשים דדי להם שיהיו נוטלין לכשיבואו לינשא:

נכסים מועטין. שאין בהם כדי מזונות לאלו ולאלו מוציאין כדי מזונות הבנות מתחת יד הבנים ויעמדו ביד ב"ד או ביד שליש למזון הבנות ומה שנשאר מן הנכסים ברשות הבנים הוא להם ואע"פ שאין בהם כדי מזונותם ישאלו על הפתחים כשיחסר להם אבל בנכסים מרובין משמע שאין הבנות יכולין לומר הוציאו מתחת יד בנים מזונות עד שיבגרו כדי שלא ימכרו הזכרים את הנכסים שהם לא תקנו להם מזונות אלא כך מתחת יד הבנים ואם מכרו מכרו:

אדמון אומר. אע"ג דקי"ל דכ"מ שאמר רשב"ג במשנתנו רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו הכא לא קי"ל כוותיה משום דסוגיא כולה כרבנן אזלא דאילו אדמון אין חולק בין נכסים מרובין לנכסים מועטין דאם מרובין הם שניזונין יחד אלו ואלו גם מועטין ס"ל לאדמון שיזונו יחד ולא ישאלו על הפתחים ואילו בגמ' שקלו וטרו הי ניהו מרובים והי ניהו מועטין ואלמנתו מהו שתמעט משמע דכרבנן קי"ל ואין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בהם חוץ וכן פסקו הרי"ף וכל הגאונים ז"ל:

גמ' כל שיזונו. אמר המחבר ובכלל המזונות אלו כסוי ומלבוש שכן תנאי מזון האשה והבנות כדאמרינן התם (כתובות דף סה.) גבי דביתהו דרב יוסף מדויל דאמרה פסוק לי שיראי פסק לה אבל פרנסת הבת שהוא עשור נכסי' אינו בכלל תקנה זו ואינה מענין זה ואינה נקראת אלא בשם פרנסה בשום מקום ומה שכתב הר"ש ז"ל במשנתנו פרנסת הבת בכלל מזונות נמי גבי נכסים מרובין כתב לאשמועינן עיקר הדין אבל לא שיהא בכלל ניזונות ולא בתקנת מזונות ואין מחשבין אותם בנכסים מועטין כלל וזה ברור. הריטב"א ז"ל:

ואי ליכא וכו'. תלמודא מקשה איך אפשר שיטלו הבנות המותר על המזונות משום שהם מועטין כדמשמע מפשטא דמתני' דאמר בנכסים מועטין הבנות ניזונות והבנים ישאלו ותירץ רבא דלעולם המותר לבנים והא דאמר ישאלו על הפתחים משום שאין באותו מותר כדי מזונותם ומדאמרינן מוציאין משמע כדפירש במתני' [דבנכסים מרובים אין מוציאין משום חשש הפסד] ומדאמר נמי כמה מרובין וכמה מועטין שאינו כאדמון כדפרישית במתני' והא דאמרינן בנכסים מועטין ישאלו על הפתחים הני מילי במקרקעי אבל במטלטלי תקנת רבנן בתראי הוא וכתב רי"ף ז"ל כיון דבתקנת רבנן בתראי הוא דמתזני אע"ג דמועטין נינהו ניזונים מהם אלו ואלו דלא תקינו להו רבנן אלא למהוי כבנים אבל למהוי יתר מבנים ולמשקל הכל לא והכי שדר גאון כדכתיבנא:

אמר המחבר מוציאין להם למזונות הבנות וכו'. כלומר שיוציאו להן ויזונו ע"י עצמם ומכאן ראיה גמורה דבנכסים מועטין הם ברשות הבנות וכשהנכסים מרובין הם ברשות בנים ואין מוציאין מרשותם כלום: