נימוקי יוסף על בבא בתרא סד.

והא דקאמר בבכורתו לאו דוקא דה"ה. אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני בני סתם ולא אמר בבכורתו דידו על העליונה ומיהו נראה לי דאם היה בנו בעל חובו דאמרינן שפיר ידו על העליונה:

הא דרבי עקיבא מפורש בתחלת המוכר את הבית [דף סד.] וטעמיה כדאמרינן הכא בפירוש דמדאמר לישנא דלא צריך ש"מ דלטפויי קאתי והכא לישנא יתירא הוא הא דקאמר כראוי לו דלא צריך לומר כראוי לו אלא מאי כראוי לו דראוי הוא לכך שעשה לו נחת רוח בדברים אחרים ואין תולין שאמר זה משום רבית מאוחרת שהוא אסור וכן הא דאמרינן בפרק אלמנה ניזונית (דף צו:) גבי משל דרבי יוסי תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי רצה בחובו נוטלן רצה במתנה הכי פירושא רצה בחובו נוטלן בשלא אמר יתור לשון רצה במתנה בשאמר יתור אלא דהתם לא דק א"נ אפשר דבשלא אמר בחובו אע"פ שלא אמר כראוי לו פשיטא לן דלמתנה גמורה נתכוין וכן דעת הרא"ה ז"ל דאתא לאשמועינן דכשאמר כראוי לו לא הוי כאלו אמר בחובו א"נ תירץ רבינו שמשון דהכא לא גרסינן לפלוני והתם בכתובות גרסינן לפלוני הלכך לא אמר התם בעל חובו אלא לסימן בעלמא:

אין חוששין לבית דין טועין. שיגבה מנה זה בלא חקירת העדים דהאיך עדים נמי לא כתבו אלא איך אמר לנו פלוני שכיב מרע ומה ששמענו כתבנו וחתמנו:

ומ"ש מעדים דעלמא דחקרינן להו לידע אם אמת היה הדבר הלכך לא סמכינן אעדותייהו לגבות עד שיביאו ראיה:

אין חולצין אלא אם כן מכירין. שזהו היבם:

ולא ממאנין נמי אלא אם כן מכירין. כלומר שלא יקבלו בית דין המיאון והחליצה עד שיכירו וידעו בבירור הענין לפיכך אם אירע שלא יוכלו הבית דין לכתוב לה גט חליצה או מיאון העדים שראו שנחלצה ומיאנה בפני בית דין אף על פי שלא ידעו בירור הדבר כותבים אנחנו עדים שראינו לזו שחלצו לה לפני בית דין או מיאנה וכשתבא היא לבית דין אחר כותבין לה גט ומיאון ונשאת על פי עדות זה ומשום דידעינן שפיר דלא חלצו לה בית דין ראשון אלא שידעו בירור הענין הלכך די לנו כשמעידין אלו שראו את החליצה ואי לא חיישינן לב"ד טועין למה אנו צריכין לזה לומר אין חולצין אלא אם כן מכירין הא לעולם לא תנשא עד שידעו ב"ד בירור הדבר אלא ודאי חיישינן לב"ד טועין שיתירוה להנשא על פי עדות זו ולא יחקרו יותר ומש"ה מצרכינן לב"ד ראשון שידעו בירור הדבר אלמא חיישינן ותירץ דלאו משום דחיישינן אלא משום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי דידוע להם דאין הדבר יוצא מלפניהם אלא אם כן הוא דין ברור ומוחזק הלכך צריך שידקדקו אבל בתר עדים דייקינן דלא מחזיקין לן כל כך הלכך אין לחוש וכותבין אע"פ שאין מכירין. אמר המחבר הא דקיימא לן שכותבין אף על פי שאין מכירין לא צריך למימר כגון שפירשנו בפנים דהא פשיטא אלא הכא כגון שהם באים לכתוב בלשונם נתן פלוני לפלוני חוב כך שיש לו אצל פלוני וכן כשאומר נתן פלוני לפלוני קרקע שיש לו אצל פלוני אף על פי שהיה נראה שהם מעידים שאותו פלוני היה חייב לו לא כן דאינם באים להעיד אלא על מתנותיו וכן פירוש מורי נר"ו ועיקר הריטב"א ז"ל ע"כ: