נימוקי יוסף על בבא בתרא סב:

מכר הבן. סתמא אין ללוקח כלום לא בגוף הקרקע ולא בפירות עד שימות האב שהרי בחייו פירות הקרקע שלו מה יעשה הלוקח בו והלא לא השליט בו בנו אלא לאחר מותו ומיהו לאחר מותו יקום השדה וכל אשר בו ללוקח כמו לבן מלבד פירות מחוברין וכ"ש תלושין שלעולם יהיו ליורשין או [לבן] מן הבן אשר נתן המתנה ואע"פ שמכר לאחר וכדמפרש במשנה האחרת:

אמר המחבר מכר האב מכורין עד שימות פירוש אם ירצה לוקח שאם אינו רוצה חוזר בו ומבטל המקח דכיון דזבין ליה סתם גוף ופירות משמע ליה ללוקח כיון דלא ידע שאין לו אלא פירי והוה ליה מקח טעות ולא שייך למימר הכא אין אונאה לקרקעות ומיהו אם ידע לוקח שאין לו אלא פירות אין זה מקח טעות שהרי הכיר בה שאינה שלו ועוד דסתם מוכר זכותו מוכר וכן אם פירש לו זכותו שיש לו בשדה פלוני אני מוכר לך אין כאן מקח טעות ואינו חייב באחריותו שלא מכר לו אלא זכותו ונראין דברי האומר שאפילו חזר האב וירשה או לקחה מן הבן אין ללוקח כלום דלא דמי הא לחזר (ב"מ דף טז:) ולקחה מבעלים הראשונים דהתם הוא לפי שבתחלה לא חלה מכר לא על הגוף ולא על הפירות וניחא ליה דלא לקריוה גזלנא או דליקום בהימנותיה אבל הכא שכבר חל המכר על הפירות ודעתו שלא מכר אלא זכותו אין כאן לא חשש קריאת גזלן ולא חשש דלא ליקום בהימנותיה. הריטב"א ז"ל:

גמ' [איתמר מכר וכו']. מדלא פליגי ביירש הבן אלא במכר הבן ש"מ דאף רבי יוחנן דפליג במכר משום דאיגלאי מילתא דלא היה ראוי לבא ברשותיה דבן מודה דיורש הבן יורשו דבן כרעא דאבוה הוא ובמקומו עומד וכי היכי שאם היה הבן קיים הוי שלו ה"ה ליורשו ואין להאריך בזה כיון דקי"ל כר"ל דאפילו במכר לאחר קנה לוקח משום דקנין פירות שיש לו לאב בקרקע זו לאו כקנין הגוף של קרקע דמי א"כ כבר אתא ברשותיה דבן משעת המתנה וקנה לוקח ומיהו באשה (ב"ב דף קלט:) שמכרה בנכסי מלוג שלה התקינו באושא שהבעל מוציא מיד הלקוחות [והואיל] ויהבי ליה דין לוקח הלכך לא מהדר דמי ללוקח דהו"ל כמלוה על פה שאינה טורפת מן הלקוחות וכדאיתא לקמן ויש לדון אף כשאמר הבעל לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד העולם שאחר מיתתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ולא אמרי' הא מחיל לה לעולם דאם עשה לה נחת רוח לאחר שמתה היא לא יניח זכותו שזכו לו חכמים לאחר ובכה"ג אמרי' לעיל [דף קלב: ודף קלג.] באשה שמחלה כתובתה לבעלה דאף על פי שמחלה בפירוש כדאמרינן שהיתה שם וקבלה עליה למחול בפירוש כל כתובתה משום קרקע כל שהוא מ"מ הנ"מ בנכסים אלו אבל בנכסים שעתיד לקנות הבעל לא מחלה כיון שיש לה זכות בהן שמשעבד לה בכתובתה דכתב ודעתיד אנא למקני ואפשר שדין זה מפורש במקום אחר אבל כתבתי כן משום דכתבו המפרשים על רבי יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף למה לי תקנתא דאושא ותירצו דאיצטריך בכגון זה שאמר לה דין ודברים וכו' שהבעל מוציא מיד [הלקוחות] ונראה לי דלר"ל נמי הדין כן. ר"ת:

תניא נכסי לך השני מוציא מיד הלקוחות. משום דס"ל דאף על גב דאמר אחריך לעולם אינו נותן לראשון אלא הפירות ולאחרון הגוף דהא לא שעבד הגוף אחריו לשום אדם הלכך הכל נתן לו ואם כן מה שמכר הראשון בגוף הקרקע לאו כלום הוא והשני מוציא הלקוחות וכ"ש אם לא אמר אחריך אלא שנתן לזה הפירות לזמן ולאחר הקרקע לאחר אותו זמן שאין הראשון יכול למכור הגוף שהרי אינו שלו ורבי שמעון בן גמליאל סבר דכל האומר אחריך כאילו אמר מה שתשייר אחריך דכי היכי דיהיב לשני בעין יפה שנותן לו הכל הוא הדין לראשון דנותן בעין יפה נותן ורחים ליה טפי שהרי נותן אליו תחלה ומתני' דקתני האב אינו יכול למכור מפני שכתבן לבן כו' אף על גב דאחריך הוא דקאמר ליה משום דאי לגבי נפשיה הוה משייר שהיה יכול למכור אם כן לא יהיב אלא מה שמשייר ולא הוי עין יפה אבל כל היכא דלגביה נפשיה לא משייר מידי אלא שנותן לאחרים כי היכי שיהיב לשני בעין יפה ה"ה לראשון הלכך אם קדם הראשון ומכר אין השני מוציא מן הלקוחות אי נמי במתני' מיירי דאמר ליה מהיום או שיש זמן או קנין דהוי כמהיום אליבא דרבי יוסי [דף קלו.] דקי"ל כוותיה וכיון דמעכשיו מקני ליה אינו יכול למוכרו אח"כ והכא נמי אילו אמר מעכשיו יהיה הגוף קנוי לשני ופירי אחריך אם קדם הראשון ומכר השני מוציא מיד הלקוחות ומיהו כיון דדעת הנותן שישאר לשני אין לו לראשון למכור לכתחלה והיינו דשנינן הא לכתחלה דאמר רבן שמעון בן גמליאל אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד והא דאמרי' אין השני מוציא היינו דיעבד דמה שמכר מכר וכדפרישית והכי הלכתא כרשב"ג וכדפסקינן גבי ההיא סבתא וכדמשמע בסמוך: