נימוקי יוסף על בבא בתרא סב.

זיכה בה לאחר. כגון שמסר דבריו לשום אדם ואמר ליה יזכה פלוני במה שכתוב בשטר זה בין שיהיה כתוב בשמו או לא כיון שאמר מה שכתוב בשטר זה ינתן לפלוני דבריו קיימין דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו וכ"ש אם מסר לו לאותו אחר וא"ל זכה בשטר זה בשביל פלוני שינתן לו מה שכתוב בו בקבלת השטר תזכה לו שזכה אפי' בלא קנין ואע"פ שראוי ליורשו דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו הלכך דבריו קיימין:

גמ' אלא מהיום ולאחר מיתה הוא דהויא מתנה. דמדקאמר איזו היא משמע בכה"ג דוקא הוא דמהניא מתנת בריא דאי בלא לאחר מיתה מהניא למה לי למימר אלא מעכשיו [הוה ליה למימר] דמעכשיו עדיף טפי דמקנה ליה מעכשיו לגמרי ותירץ דאין ה"נ אלא הכא מיירי במתנת בריא שאינו רוצה שיגמור לקנות עד לאחר מיתה דומיא דש"מ ולהכי צריך שיאמר מהיום ולאחר מיתה כלומר גופא קנוי לך מהיום ופירי לאחר מיתה ומיהו לא מצי למהדר ביה מהמתנה כיון שהיא מתנת בריא דאילו בש"מ יכול לחזור בו כדלקמן:

אמר המחבר זכה בשטר זה הכתוב בפנים אינו רוצה לומר שיזכה מדין השטר דא"כ מתנת בריא היא זו ואילו במתני' דייתיקי תנן אלא לומר שהיא מסירת השטר לידו כאילו צוה עכשיו בפיו דלא גרע אמירה בכתב מאמירה על פה והיינו דאע"פ שזכה לו על ידי אחד מן היורשין שידם כידו של נותן ומתנת שכיב מרע אינה אלא לאחר מיתה והנכסים בחזקת היורשין אפ"ה דבריו קיימין וטעמא מפני שאין אלו זוכין בשטר אלא באמירה ולא גרעה האי אמירה כדאמרן ומעתה אפילו נתנה על ידי אשתו ועבדו הכנעני שידם כידו דבריו קיימין הריטב"א ז"ל:

[במיפה את כחו]. דאע"ג דבדבור בעלמא סגי בש"מ מ"מ השטר הוי יפוי כח כדי שלא יוכלו לכפור מתנתו או לומר כבר פרענוך דלימא להו שטרא בידי מאי בעי הלכך מירתתי ולאחר מיתתו בכה"ג יכתבו ויתנו כיון דאמר להו בלשון יפוי כח דאמר להו אף כתובו:

אמר המחבר [ש"מ שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני] ומת אין כותבין כו'. דעת הר"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל שאם כתבו ונתנו מחיים קנה ועושין כן לכתחלה והרבה מן האחרונים הסכימו לדעת ר"י ז"ל שסובר שאם הוא רוצה להקנות לאחר מיתה בשטר או בקנין כדין מתנת בריא אינו כלום אלא אם כן מקנה מעכשיו כבריא ותקנת חז"ל בשכיב מרע שלא תטרף דעתו עליו היכא שמקנה באמירה אבל כשרוצה להקנות בשטר כבריא דינו שוה כבריא והא דנקט הכא ומת לאו דוקא אלא אורחא דמילתא שאין דרך לכתוב צוואת שכיב מרע עד לאחר מיתה ומכל מקום אליבא דכ"ע מיירי הכא בשצוה על כל נכסיו דמתנת ש"מ במקצת לא קניא אלא אם כן יש בה קנין ומעכשיו וכיוצא בו שקונה מחיים וכדאיתא בפרק מי שמת [דף קנא:] ור"ת ז"ל אומר דמתנת בריא נמי יכול לחזור בה כמתנת ש"מ לגמרי כל שכתוב בה מהיום תהא מתנה כ"ז שלא אחזור בי עד לאחר מיתה והדין אמת הריטב"א ז"ל:

גרסינן בגמ' [דף קלה:] כי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי. תוספתא [מכילתין פרק ח] דייתיקי עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בה משזכה בה אינו יכול לחזור בה אפוטרופוס עד שלא החזיקו בנכסים יכולין לחזור משהחזיקו בנכסים אין יכולין לחזור בהם. לא מיבעי כשאמר בפירוש שמבטל ונותן לאחר אלא אפי' מצאו השניה חגורה על ירכו מבטלת הראשונה דמ"מ גלוי דעתא איכא ובהכי סגי וכן כתבו מן האחרונים ז"ל:

עד שלא זכה. בצווח מעיקרו:

משזכה. שידע ושתק ומסתברא דוקא בששתק אחר מיתה אבל מחיים דאינה חלה מתנת שכיב מרע אפילו שתק יכול לחזור בו וברייתא זו כרבנן דפליגי עליה דר' שמעון בן גמליאל לקמן בגמרא [דף קלח.]:

מתני' מדכתב להו לאחר מיתה שמע מינה שהוא רוצה הפירות כל ימי חייו ומדאיצטריך למכתב להם מהיום אע"פ שהם בניו ובודאי היו יורשין אותו ש"מ דמיירי בבריא שרוצה ליקח אשה וכדי שלא ישתעבדו נכסיו שהם מועטין לכתובת האשה ותעקר הנחלה מבניו כותב להם נכסי מהיום ולאחר מיתה כדי שתחול המתנה לאחר מיתה מכח מה שנתן להם מהיום דהוי כאילו אמר להם גוף הקרקע אני מקנה לכם מהיום ופירות הקרקע לאחר מיתה ורבי יוסי אומר דאפילו לא כתב לו ממש בשטר לשון מהיום כמהיום דמי אם יש בו זמן כאשר נהגו לכתוב בכך וכך בשבת אמר פלוני או שיש קנין בשטר וכדמפרש בגמרא אלא בדוכרן פתגמא פי' לאו דוקא אלא לומר שלא נחלקו אלא בשטר מתנה שאין בו קנין סודר וכל שנתן נכסיו מהיום ולאחר מותו ויש שם מעות או חובות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כדין בעל בנכסי אשתו אלא אם כן פירש שיוכל להתעסק בהם והריוח שלו ואם נפסד מן הקרן נפסד ולא משתעבד ליה רווחא שלא אמרו כן אלא בשותפין ומתעסקין מפי רבינו נר"ו הריטב"א ז"ל:

זמנו של שטר מוכיח עליו. לא לחנם כתב זמן בשטר אלא לומר דמאותו יום מקנה ליה דאי לא מקנה ליה אלא לאחר מיתה למה ליה זמן לכתוב פלוני נותן נכסיו לבניו לאחר מיתתו אלא ודאי מדכתב זמן למימרא דמאותו זמן קא מקני ליה:

גמ' בהקנאה אינו צריך. כלומר אם יש קנין בשטר כמו שכותבין וקנו ממני וכן כותבין וקנינא מיניה אפילו לר' יהודה לא צריך מהיום דודאי מדמקנה ליה ומיפה כחו כ"כ להקנותה לו לא צריך למכתב מהיום דמשעת הקנין נימא דגמר ומקני ליה:

ובדוכרן פתגמא. כלומר שאין בשטר קנין אלא יש בו זכרון עדות שהיה בפנינו ובהא פליגי דר' יהודה אמר דכיון דאין בו קנין אי לא כתב ליה מהיום לא מהני ור' יוסי סבר אפילו בלא קנין זמנו של שטר מוכיח עליו וכדפירשנו וקי"ל כרבי יוסי כדפסק רב להדיא ואף בגיטין סבר לה רב כי הכא בממון דהא התם (בגיטין דף עב.) מקשה מהא דרב ולא אשכחן דהדר ביה הלכך הא דאמרינן התם בגיטין [דף פה:] אתקין רב בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו היינו משום דאיסורא הוא תיקן הכי לחומרא לרווחא דמילתא ומיהו לכתחלה משמע דעבידנא כרבי יהודה אפילו בממונא מדכתב רב נחשון גאון נהיגי במתיבתא כר' יהודה כתקנת רב בגיטין ומדאסיק דלא פליגי אלא בלא קנין ש"מ דאי איכא קנין לא בעינן אפילו זמן דהא לא בעי ר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו אלא בזכרון עדות לבד כדאמר וקי"ל כותיה:

אמר המחבר הא דקי"ל כר' יוסי בזמנו של שטר היינו בצוה בעל דבר לכתוב כן ולא כשיכתבוהו עדים מעצמן כך היה אומרה הרא"ה ז"ל בשם אחיו ורבו ז"ל וכן אמר בשם הר"י ז"ל וכן דעת הרשב"א ז"ל ועכשיו שנהגו כל כותבי שטרות לכתוב בהם זמן מיום כתיבתם וזה לא מיחה בידם הרי הוא כאילו צוה להם לכתוב דיודע הוא שכותבין ולולי שגמר לתת מהיום מוחה היה בפירוש ע"כ:

מתני' הכותב נכסיו לבניו לאחר מיתה. הכותב נכסיו לבניו מהיום ולאחר מיתה דהיינו גופא מהיום ופירות לאחר מיתה והא דמקני ליה מהיום כדי שלא יתן לאחר מקדים ומקני להאי מיהו הפירות רוצה שיהיו שלו בחייו אם אח"כ רוצה למוכרן לאחר אינו יכול שהרי כתב כן ונתן לבנו והבן נמי אינו יכול למכור הפירות והגוף מפני שהפירות הם ברשות האב:

מכר האב. סתמא מכורין הפירות עד שימות האב שהרי הפירות שלו הם: