נימוקי יוסף על בבא בתרא סא:

גמ' דמוחזק לן. דמגו במקום האי חזקה אמרינן דעד כאן לא נחלקו רבי ורבי נתן התם במסכת (יבמות) (קדושין דף סד:) אלא בדמוחזק באחין ואמר אין לי אחין שהמגו סותר החזקה אבל הכא שאומר שיש לו בנים אינו סותר החזקה וזה ברור:

ליורשו מגו דאי בעי יהיב לה השתא כולהו נכסי מתנה כשאמר זה בני נמי נאמן וכתב הר"ש ז"ל דגם כשאמר זה בני אינו זוכה על פיו בנכסים הבאין לו לאחר מכן כגון לאחר מיתה או כשהוא גוסס דהא דאמרינן לעיל [דף קכז:] בני בכורי נאמן בנכסים הבאים לאחר מכן היינו כשמוחזק לן שהוא בנו אלא דלא ידעינן אם בכור הוא אם לאו אבל הכא דלא ידעינן אם בנו הוא כלל אינו נאמן אלא ליורשו בנכסים של עכשיו ואם כן נאמן משום מגו ולא מחוור לי מה שכתבו הרבה מן המפרשים דלרבי יהודה הוה נאמן בנכסים הבאין לאחר מכן דכשאמר על תינוק בין הבנים זה בני בכורי נאמן אע"ג דמוחזק לן באחיו הגדול שהוא בנו ואמרינן שזה ממזר הוא ואם במוחזק אמרת דנאמן ולאפוקי חזקה כל שכן היכא דליכא חזקה כלל ואפשר שהוא בנו דנאמן דסברא הוא שאין אדם אומר על בנו שאינו בנו וחזקה גדולה הוא ואם כן בדין הוא דנהימניה כשאמר שאינו בנו אבל כדי להורישו אפשר שיאמר שהוא בנו על מי שאינו דהא בעבד אומר הכי משום תועלת והנאה מועטת כשעובר על בית המכס כדלעיל [שם] כל שכן הכא שנהנה מאד שיירשנו זה טפי מאחר:

ולפטור אשתו מיבום נמי איכא מגו דאי בעי מגרש לה השתא וכדפירשתי במתני':

בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן. משום דאמרינן אם איתא דגרשה קלא אית לה למילתא:

ההוא דהוה שכיב. ושמענו מפיו דלית ליה בנים ויש לו אחין:

ואמרו לו אשתך [למאן]. תהיה זקוקה או. ולא אמר תהיה ראויה לכהן כלומר גרשתיה ומותרת לשוק אבל לאו דוקא לכהן דודאי גרושה פסולה לכהונה:

אמר המחבר וא"ת אמאי לא אמרינן דה"ק חזיא לכהונה לפי שיש לו בנים ויש לומר דכיון שאמר סתם ולא ברר אין לנו לומר בלשונו אלא הפחות שאפשר וכ"ש לפי מה שפירשתי בפנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ע"כ:

כאן למפרע. הוא דאינו נאמן אם זנתה בניסן ואנחנו עומדים באייר דאם אמר גירשתיה כבר באחד בניסן אינו נאמן דשמא אירע בה מעשה ומכוין להצילה מחנק דהא לא מצי מגרש לה השתא משום למפרע הלכך ליכא למימר שיהא נאמן מגו דאי בעי מגרש לה השתא אבל אי אירע מעשה השתא פשיטא דאינו נאמן אבל להבא נאמן לומר גרשתיה השתא להצילה אם תזנה מכאן ולהבא מגו דאי בעי מגרש לה עכשיו:

ואשינויי נסמוך. שמא מ"ד אינו נאמן בכל ענין קאמר ומטעמא דאמרן דאם איתא דגרשה קלא הוה לה והודה רבא וצוה לרב נתן שלא יתירנה בלא חליצה אבל אינה מתייבמת ואם נשאת לא תצא אלא מגרש יבם ונושא בעל וכן הלכתא הריטב"א ז"ל:

מוחזק. בקול בלא עדים:

אם הקלנו בשבויה. דלעולם לא הוי ליה איסור חמור ואפילו לאותו איסור אין לחוש משום דמנטרה נפשה מזנות נקל באשת איש דהוה קיימא עד השתא באיסור חמור ונתיר אותה מספק ונוציאנה מחזקת איסור והודה רבא וצוה לרב נתן שלא יתירנה עד שנדע אם אמת הוא שיש עדים ונדע מה בפיהם ולא דמי למתניתין דכשאמר זה בני נאמן מגו דאי בעי מגרש לה דהתם לא ידעינן אפילו בקול דאית ליה בנים או לא אבל היכא דאיכא קלא דאיכא עדים דידעי [דאית ליה אחי] איכא למיחש ולא מבטלינן קלא והכא מיירי דידעינן בבירור דאין לו בנים וכתב הרמב"ן ז"ל דהאי קלא דאיתחזק בבי דינא הוא דאי לא הא קי"ל בשלהי גיטין [דף פט:] דכל קלא דלא איתחזק בבית דין לאו קלא הוא:

ואמר ליה השתא מיהא ליתניהו. דלאפוקי מחזקה קמייתא למפרע אין חוששין לקול אפילו הוחזק בבית דין וכאותה שאמרו (גיטין דף פט.) יצא שמה בעיר גרושה אין חוששין לה חלוצה אין חוששין לה:

אי דאמרי ומודו דאחיהם הוא. ומשום הכי אמר בסיפא יירשו אחיו עמו מ"מ קשיא רישא דאינו נוטל עמהם בחלקם ואמאי לא כיון דמודו דאחיהם הוא ואי דאמרי דיודעים שפיר שאינו אחיהם א"כ קשיא סיפא דיורשין בנכסים שנפלו לאחר מכן ואמאי כיון דיודעים דלאו אחיהם הוא ומשני דמתניתין מיירי דאמרו אין אנו יודעים הלכך בלא ראיה גמורה לא יתנו לו ממונם ושמעינן ממתני' שאם אחד מן היורשים אמר שטר חוב פלוני פרוע הוא אינו נאמן אלא על חלקו בלבד אלא אם כן השטר יוצא מתחת ידו הריטב"א ז"ל ומיהו יורשין ממונו שהרי אח זה הראוי לירש אומר שהם אחיו של ספק שמת וכמי שאומר בנכסים אלו הראויין לי יש לכם חלק בהם והודאת בעל דין כמאה עדים דמי וכדפי' במתני':

נפלו לו נכסים. בשבח ששבחו נכסים וכו' פירוש נכסי החלק שנתן לו אחיו:

בשבח המגיע לכתפים. הפי' הנכון בזה הוא המקובל בידינו מהרב אלפסי ז"ל והגאונים ז"ל ול"ג כגון דיקלא ואלים ארעא וכו' אלא שבח המגיע לכתפים הם פירות [שאינם] צריכין לקרקע וכן פרש"י ז"ל (והר"ש) והשתא מפרש תלמודא שפיר דאפילו בשבח ששבחו נכסים מאליהם לא מיבעיא ליה אלא בשבח שהיה צריך לקרקע ובעיין לא איפשיטא והרי השבח בחזקת האח המודה דבארעא דידיה קאי והמוציא מחבירו עליו הראיה. שבח המגיע לכתפים. שבא בסבת טרחו ועמלו כנכסים שבאו לו ממקום אחר דמו ויירשו אחיו עם זה האח המעיד על האח הספק שמת:

אבל בשבח הבא ממילא כדיקלא ואלים ברשותיה או ארעא דעבר עליה נהר וזבלה ושבח דשבח זה נעשה ממילא וגם אם היה ברשות הראשון היה מושבח כמו עכשיו וא"כ יאמר להם זה האח שנתן לספק החלק הזה נכסי דידי הוא דאשבח מעצמם ואין לכם ליטול בהם כי אם במה שהשביח אחינו הספק או דילמא יאמרו לו אחיו מ"מ הנכסים ברשות של הספק השביחו וכאילו השבח שלו ונוטל. תיקו בעיא היא דלא איפשיטא ומסתברא דאותו השבח חולקין שהרי אין אנו יודעים בחזקת מי הוא אותו השבח וממון המוטל בספק חולקין:

מתני' צוואת שכיב מרע נקראת דייתיקי משום דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ועל כן נקראת דייתיקי שהוא נוטריקון דא תהא למיקם ולהיות אחר מכאן. מן התוספתא [דב"ב פרק ח] משמע שגם הלשון הזה כתוב בשטר וא"כ לישנא דסימן חיים הוא דתניא התם איזהו דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות ואם מתי ינתנו נכסי לפלוני. ושטר זה של צוואה שמצוה שיתנו לפלוני כך מנכסיו לאחר מותו אע"פ שנמצא קשור על ירכו דהשתא ליכא למימר אחר כתבו כדי שיזכה בנכסיו דודאי הוא בעצמו כתבו כיון שקשור על ירכו אפ"ה אינו כלום דכיון דלא מסר דבריו לשום אדם דילמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואפילו יש בה קנין בין שהיא חתומה בעדים בין שהיא בכתב ידו אבל מתנת בריא שיש בה קנין מהיום או מתנת שכיב מרע במקצת שיש בה קנין זכה המקבל דמשעת קנין שעבד נפשיה כיון שנטל קנין סתם וכן דעת רש"י ז"ל בב"מ וכדפירשנו התם ושלא כדברי הריא"ף ז"ל הריטב"א ז"ל: