נימוקי יוסף על בבא בתרא סא.

[תנו שקל לבני כו' ואם מתו יירשו אחרים תחתיהם]. אע"ג דירושה אין לה הפסק הכא איירי במתנת בריא כגון שהלך למדינת הים וצוה ליתן להם בשיעור הזה עד שיכלה הממון א"נ בש"מ שהיא מתנה וכיון שמתנה היא ותלה הענין באחרים רוצה שיצמצמו טפי כי היכי דלישתייר מהנהו נכסי להנהו אחרים הלכך אין נותנים להם אלא שקל כאשר צוה וכבר פירשתי לעיל אמאי לא חיילא ירושה מדאורייתא מקמי דלימטי זמן של אחרים וכן פירשתי אם לשון ירושה מהני לאחרים שאינם ראויים ליורשו אם לאו ולענין שלא הניח נכסיו לאחרים אחר בניו אלו מסקינן בפרק מציאת האשה במס' כתובות (דף ע.) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכתא בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו נותנים להן כל צרכן והא קי"ל כר"מ דאמר מצוה לקיים דברי המת ה"מ במילי אחרנייתא אבל בהא ניחא ליה והא דאמר הכי לזרוזינהו הוא דעבד:

מתני' הכותב נכסיו לאחרים. בלשון מתנה אע"פ שמה שעשה עשוי שיכול לתת את שלו למי שירצה מ"מ אין רוח חכמים נוחה הימנו משום דקא עקר נחלה דאורייתא להעבירה מבניו ונתן לאחרים והכי קי"ל כוותיה כדאסיקנא בגמ' דאע"ג דקי"ל [דף קעד.] כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו היינו היכא דלא פסיקא הלכתא בהדיא דלא כוותיה אבל הכא פסק שמואל בגמ' כרבנן דאמרי אין רוח חכמים נוחה הימנו בכל ענין אפילו אין נוהגין כשורה מדאמר שמואל לא תהוי כאעבורי אחסנתא ש"מ פליגי רבנן עליה דרשב"ג דאי לא פליגי וכולהו סבירא להו דכשאינו נוהג כשורה זכור לטוב שמואל דאמר כמאן אלא ודאי רבנן אפילו בשאינו נוהג כשורה אמרי אין רוח חכמים נוחה הימנו והכי איתא בירושלמי א"ר אבא בר ממל הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו עליו הכתוב אומר ותהי עונותם על עצמותם כלומר בעבור בניהם שהם עצמותם נושאין עונות הרבה:

גרסי' בגמ' ת"ר מעשה באדם אחד שלא היו נוהגין בניו כשורה הורידן מנכסיו עמד וכתבן ליונתן בן עוזיאל מה עשה יונתן מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש בא עליו שמאי הזקן במקלו ובתרמילו ואמר ליה שמאי אם אתה יכול להוציא מה שמכרתי והקדשתי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי אמר הטיח עלי בן עוזיאל:

מכר שליש איכא למימר דלהכי מכר והקדיש מעיקרא כדי להודיע על החזרה שמחזיר לבניו שהוא בדין כדהדר ליה :

במקלו ובתרמילו. כדי להתווכח עמו על מה שעבר על דברי המת שנתכוין ליתן לו ע"מ שלא יהנו בניו מנכסיו דהכי אמדינן לדעתיה לכך אע"פ שלא פירש וכך אמר לו שמאי כיון שהחזרת לבניו נתבטלה המתנה ודעת שמאי דהוי כאילו פירש ובזה טעה שמאי דהכא כיון שלא פירש אלא נתן לו סתם גמר ונתן לו לעשות בו כל מה שירצה:

אי אתה יכול להוציא וכו'. כלומר דודאי אי אתה יכול להוציא דע"מ שאהנה מהם נתנם לי:

אתה יכול להוציא. כלומר אי אתה יכול להוציא דאין מתנה לחצאין וכיון שלא פירש הנותן כלום לגמרי כדי שאעשה בה כרצוני נתנה לי:

הטיח. דרך גנאי כמו (ברכות דף לב.) הטיח דברים כלפי מעלה נ"ל דאע"ג דאזלינן בתר אומדנא כדמשמע לעול גבי ההוא דשמע שמת בנו דאמרינן דמתנתו אינה מתנה כיון שבא בנו ואע"ג שלא פירש על מנת שלא יבא בנו שאני התם דכיון ששמע שמת בבירור עד שבשביל זה נתן נכסיו לאחר לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה לפרש מידי אבל הכא אי לא בעי שיתן כלום לבניו הוה ליה לפרושי וכל שכן בענין כזה שהיה ראוי לצורבא מרבנן כיונתן בן עוזיאל לרחם עליהם משלהם כי לא חטאו לו בניו לאבותם חטאו [ונפרש פירושא דלאו למימרא דאם לא מכר והקדיש היינו חוששין שאינה מתנה ואם היה נותן לבניו עביד שלא כדין לעבור על דעת הנותן דהא ודאי כיון שלא פירש שלא יתן לבניו ליכא אומדנא בכל כה"ג כדפרישית אלא [אדרבא] מכר והקדיש להודיע שהמתנה גמורה ולא היה לו לחוש לאומדנא כיון דלא גלי דעתיה ולא תיקשי אמאי לא השיב לו יונתן לשמאי כן להדיא דע"כ מה שהשיב לו אם אתה יכול להוציא משום האי טעמא הוא דאין לחוש לאומדנא כיון דלא גלי דעתיה בשעת המתנה דאל"כ אמאי אינו יכול להוציאה והלא היא היא דמקשה לו שמאי אלא שהשיב כן מפני ששמאי הקשה לו מכח מעשה דבית חורון לומר דהתם פירש לו שאינו נותן לו כדי שיוכל להקדישם אבל הכא לא] ומיהו לפי פירוש הר"ש ז"ל משמע שסייע עצמו נמי יונתן משום שמכר והקדיש ונהנה מהם ונתקיימה המתנה בזה במקצת דעל מנת שיהנה בהם גם כן נתנם לו וכיון שכן אין מתנה לחצאין הלכך התם גבי מי שבא בנו אע"פ שהמקבל היה מוכר מהנכסים איפשר שהמתנה לאו כלום היא ומטעמא דפרישנא [כר"ת] ואמר ליה יונתן שמאי אי אתה יכול וכו' כלומר דכיון שנתקיימה המתנה במקצת מה שנהניתי במכר והקדש אחר שלא פירש לי ולא מידי נתקיימה לגמרי ולא דמיא למעשה דבית חורון דבסמוך זה לפירוש הר"ש ז"ל אבל לפירוש המפרשים שהדיר נכסיו לבניו ונתחרט ונתנם ליונתן משום דסבור שיתנם לבניו מה שמכר והקדיש היה לו להודיע שהמתנה מתנה גמורה היתה לעשות כרצונו וממה שנתן לבניו אח"כ לא עביד איסורא לעבור בלא יחל:

ותו גרסינן בגמ' [דף קלד.] תנן מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הנאה ממנו והיה משיא את בנו ואמר לחבירו הרי הסעודה והחצר נתונים לך במתנה ואינם לפניך אלא עד שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה אמר ליה אם שלי הן הרי מקודשות לשמים אמר ליה לא נתתי לך את שלי ע"מ שתקדישם אמר ליה לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים זה עם זה ומרצין זה עם זה ויהא העון תלוי בראשי מכאן אמרו חכמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מוקדשת אינה מתנה. משום שאמר ליה ואינם לפניך דמשמע דלא יהיב ליה במתנה גמורה אלא בדרך הערמה שיבא אביו ויאכל ובכה"ג לא הויא מתנה לכך השיב אם שלי הם הרי הם מוקדשות לשמים כלומר דבלאו הכי שיהא יכול להקדישן אינה מתנה גמורה אלא מתנת הערמה ואינה מתנה והיו עוברים בלאו דלא יחל דברו ויהיה העון תלוי בראש המקבל שיהיו סבורין לאכול משלו. מכאן אמרו חכמים כל מתנה שאינה גמורה כזו שאם הקדישה אינה מוקדשת אינה מתנה. כלומר דבשלמא במתנה ע"מ להחזיר אע"פ שאינו יכול להקדישה היינו משום התנאי אבל במתנה שאין בה תנאי כזו ואמרת דאינו יכול להקדישה ודאי היינו משום דבעית למימר דאינה מתנה כלל והכי מוכח התם בנדרים דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אע"פ שאינו יכול להקדישה ומכחה נתקיימה הגרסא דאתרוג זה ניתן לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי דיצא ואע"פ שאינו יכול להקדישו ובירושלמי מפורש דמתנת בית חורון היא מתנת הערמה:

מתני' האומר זה בני נאמן. ליורשו ולפטור אשתו מן היבום דמה לו לשקר הא אי בעי מגרש לה השתא דאע"ג דאי מגרש לה מפסלה לכהונה מש"ה לא ריע האי מגו דמאי איכפת ליה כשימות הוא אם אשתו נשאת לכהן או לאחר:

וזה אחי אינו נאמן. לאחיו שיחלקו עמו בנחלתם ומפרש בגמרא דאחיו אומרים אין אנו יודעים אם אחינו הוא אם לאו הלכך זה שאומר שיודע בו שהוא אחיו יחלוק עמו בחלקו החלק הראוי לו מחלקו אילו היו חולקים גם אחיו עם זה הספק כיצד כגון שנפל להם ג' שדות בירושה והם ג' אחין עם הספק ועתה שאחיו אינו רוצה ליתן לו מחלקו בעבור שאינו מכירו ויטול שדה ומחצה לחלקו והאחר ג"כ השדה והמחצה הנשאר אלא שכיון שהוא מכיר ויודע שזה אחיו יתן לו מחלקו החצי השדה הראוי לו אילו נטל חלק עמהם שהיה נוטל שדה אחת שלם חצי מזה [וחצי מזה] והחצי של האח האחר אומר הבא לי ראיה שאחי אתה וטול:

מת. זה הספק:

יחזרו הנכסים למקומן. דהיינו לזה שחלק עמו שהרי יכול לומר אני חלקי הבא לי מנחלתי נטלתי וגם אתם מוחזקים בחלקכם שהיה ראוי לו ועתה אתם יורשים אותו החלק מן הדין כי עד עתה בגזל היה בידכם:

נפלו לו נכסים. לזה הספק ממקום אחר יירשו כל אחיו עמו אפילו אלו שאמרו שאינם מכירין בו משום שזה האח המעיד עליו וראוי ליורשו מעיד שאחיהם הוא וכאילו הוא אומר אין לי ליטול כל הירושה אלא חלקי ולכם השאר א"כ יירשו אחיו עמו: