נימוקי יוסף על בבא בתרא נט:

בנו ואחר. שהניח להם כל נכסיו לבנו הניח משום אפטרופסות כיון דאפשר למימר הכי וכדאמרן:

ולאחר במתנה. דלגבי אחר אין לומר שהוא מטעם שיהיו כפופין לו בניו דמטעם מה יהיה קפיד בכך לא הוא ולא האחר ואילו משום שבניו קטנים ואין יודעין בטיב משא ומתן היה לו לומר בפי' שיהיה זה האחד אפוטרופוס והא דאמר דבנו [ואחר בנו] משום אפטרופוס אע"ג דלא הניח לו כל נכסיו דהא לאחר נתן מחצה משום דהשתא מחצה שנשאר לו הוא כל נכסיו וכל אותו חלק נתן לבנו וכ"ש כשהניח לאחר כל נכסיו או לבנו כל נכסיו דנימא לאחר במתנה ולבנו אפוטרופא ומיהו אם כתב חצי נכסי לבני וחצי נכסי לפלוני מדהוה ליה למכתב כל נכסי לבני ולפלוני ולא עשה כן אלא הקדים בנו במתנתו ודאי לבנו נמי במתנה דהוה כנותן לבנו מקצת נכסיו תחלה ואח"כ נותן השאר לאחר ואם כתב שני שלישים בנכסי לבני ושליש לפלוני ודאי לאחר במתנה ובנו אפוטרופוס דכבת אחת דמי כיון שנותן לשניהם תוך כדי דבור ואם כתב כל נכסיו לשני בניו שניהן אפוטרופין אלא שבעל הלכות ז"ל כתב דדוקא כותב כל נכסיו לבנו אבל אם כתב כל נכסיו לשני בנים במקום שיש בנים אחרים או לשתי בנותיו במקום שיש בנות קנו ולא אמרינן דאפוטרופוס שוינהו ואפשר דכיון דהלכתא בלא טעמא הוא אין לנו אלא מה שהוזכרבפירוש כן כתב אחד מחכמי הדור. ומ"ש בפנים הוא מהר"ר יונה זצוק"ל ואם כתב חצי נכסיו לבנו ואח"כ כתב שאר נכסיו לבנו אחר הראשון במתנה והשני אפוטרופוס על הבנים האחרים שהרי הוא נחשב כותב כל נכסיו לגבי הבן השני ויש לדון דכיון דבנו שני לא עשאו אלא אפוטרופוס ויירשו אחיו עמו גם הראשון יירש עמהם דהוה ליה ככותב תנו מאתים זוז לפלוני בני ולא חלק שאר נכסיו דאמרינן נוטל ונוטל את ירושתו כדאיתא בסוף פרקין [דף קלח.] וכתב הר"ש ז"ל שאם כתב כל נכסיו לבנו ולא לאשתו אם יש לו בנים אחרים לא עשאו אלא אפוטרופוס כדי שיכבדוהו אחיו ואם אין לו אחין ודאי משום מתנה כתב לו דליכא למימר משום אפוטרופא דאינו רוצה שתכבד האם את הבן:

אשתו ארוסה ואשתו גרושה דברי הכל קנו. ולאו אפוטרופא נינהו דמאיזה טעם נאמר שלא נתן להם אלא מתנת אפוטרופסות והלא הם אינן קפידות בכבוד הבנים וגם הוא לא קפיד כיון דלא גס לבו בהן אלא ודאי מתנה גמורה היא אבל בת אצל הבנים ואשה אצל האחין שאין לבעלה בנים ולא אב ויורשיו הם אחיו ואשה אצל בני הבעל מאשה אחרת בכלהו לא קנו אלא דוקא מתנת אפוטרופא היא כדי שיהיו כפופין להם. דין אשה אצל שאר היורשין כאשה אצל שאר האחין ובלשון ההוא כולל כל היורשין ולאו דוקא הריטב"א ז"ל:

בריא שכתב כל נכסיו. בקנין ובשטר לאחד מכל אלו ולא בירר לו בשעת הקנין ולא בלשון השטר אם מתנה גמורה היא:

דניחא ליה דלישתמעון מיליה. ומשום הכי אמרינן דעשאו אפוטרופוס אבל בבריא אחר שהוא קיים ע"כ יהיו כפופין לה ואם כן לאו משום אפטרופא יהיב לה אלא מתנה גמורה היא:

פירות נכסיו. שהם עכשיו בעין או מקנה לה דקל לפירות כדי דלא ליהוי דבר שלא בא לעולם:

גובה כתובתה. כלומר מותר כתובתה דלעולם מחלה כתובתה כנגד מה שמקבלת במתנה לרבנן דקי"ל כוותייהו דאמרינן תקרע כתובתה וכו' וה"נ אמרינן לקמן [דף קלח:] תנו מאתים זוז לפלונית אשתי כראוי לה נוטלתן ואת כתובתה מפרשינן התם דמשום לישנא יתירא דקאמר כראוי לה נוטלתן לבד כתובתה אבל לא אמר כראוי לה ידה על העליונה שאם אותם מאתים הוי יותר מכתובתה נוטלתן מכתובתה ואם כתובתה יתירה נוטלת כתובתה בין הכל:

ויצא עליו שטר חוב. הקודם למתנה:

רבי אליעזר אומר תקרע מתנתה. שלעולם לא מחלה הכתובה אלא היתה דעתה שאם יבא בע"ח ויטרוף המתנה שתעמוד על כתובתה אם היא קודמת לבע"ח:

וחכמים אומרים תקרע כתובתה. שמשעה שנתן לה מתנה זו מחלה כתובתה מנכסים אלו אע"פ דלא מחלה מנכסים העתידין לבוא לבעלה שהוא משועבד לה כדכתיב בתנאי כתובה ודעתיד אנא למקני מכל מקום מאלו מחלה אם כן תעמוד על מתנתה ובע"ח הוא קודם למתנה נמצאת קרחת מכאן ומכאן:

טעמא דיצא עליו שטר חוב. משום הכי לית לה הנכסים משמע דאילו לא יצא עליו שטר חוב קניא אי משום דהכי משמע דהא לא אמר עשאה אפטרופא אי משום דאי לא קניא אמאי תקרע כתובתה ואמאי מחלה לה והלא ליכא למימר יומא חד שתי במאני יקרא ולמחר מתבר כיון דלא קניא להו אפילו שעה אחת:

אמר המחבר או גרושה. דעת הפרשנים דגרושה אע"פ ששונאתו מחלה כתובתה כיון דקניא וראיה מהכא דמשום הכי אמרינן תקרע כתובתה. ומכאן ראיה גמורה למה שכתבתי בשם הרב למעלה דמשום אפוטרופיא [לא] מחלה כתובתה ע"כ: