נימוקי יוסף על בבא בתרא ס.

אלא ודאי שמע מינה דקניא. ואי בש"מ הא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופא ולא מקניא מידי אלא לאו בבריא ומשני דבש"מ נמי איכא קנייה כגון באשתו ארוסה או גרושה כדפירשנו לעיל אבל בבריא לא איפשיטא וכתב הרי"ף ז"ל כיון דלא איפשיטא בעיין לקולא עבדינן ולא עשאה אלא אפוטרופא:

הלכה. כלומר הלכה למעשה ולכן לא פירש הלכה כחכמים. פסיק רב נחמן הלכה כרבנן אע"ג דלא צריך דפשיטא דרבים נינהו אלא לאשמעינן דכי היכי דאזיל רב נחמן בתר אומדנא דעלמא כדאמרינן בהא דמי שהלך בנו ה"נ אזלי רבנן הכא בתר אומדנא דאע"ג דאפשר שיצא עליו שטר חוב ותבטל מתנתה אפ"ה ניחא לה דליפוק שם עלה שבעלה הניח לה כל נכסיו ומש"ה מחלה כתובתה וכדאמרי אינשי יומא חד וכו' וכן הלכה דאזלינן בתר אומדן דעתה לשון הרב ז"ל הא דשמע שמת בנו אומדנא דמוכח ולכן ע"כ כה"ג דברים שבלב דברים ואסיקנא ולגבי מתנת אשה לא הוי הכי אלא אדרבה מחלה ודעת כל הפרשנים ז"ל דדוקא אשה שדעתה קלה אבל לא בעל חוב דעלמא. עוד היה אומר הרא"ה בשם רבינו הגדול רבו ז"ל דאם הוכר הדבר שהערים והבריח במתכוין כדי להפסידה לא אבדה כתובתה דאנן סהדי דאילו ידעה כי דרך שנאה הוא עושה להפסיד לה שלא מחלה שאין זה מנא יקרא אלא גרף של רעי והיינו דקתני יצא עליה שטר חוב וכן נראין הדברים באמת והכל כפי מה שעיני הדיינים רואות הריטב"א ז"ל:

הכותב נכסיו לבניו ולאשתו נתן קרקע כל שהוא דהשתא היו כל נכסיו בין כולם ולא שייר לו מידי כיון שלא ערערה מחלה כתובתה וכדמסיק רב נחמן דקאי בשיטת שמואל רביה דכיון דחשבה כל כך שעשאה שותף בין הבנים לחלק לה חלק עמהם אפי' הוי אותו החלק חלק מועט ודאי מחלה כתובתה דהכי אית לן למימר כיון שלא ערערה והיינו במחלק לפניה והיא שותקת וכ"ש במזכה להם על ידה כלומר שמזכה לבניו על ידה שהיא נותנת להם סודר שלה וזוכה בעבורם באותו סודר משום דקי"ל (ב"מ דף מז:) קונים בכליו של קונה דכיון דעבידא כ"כ כדי להקנות להם אותם נכסים ודאי מחלה ואע"ג דאמרינן בערובין [דף עט:] דבכל אדם יכול לזכות לאחרים חוץ מע"י אשתו שאני הכא דמגו דזכי לנפשה באותה קרקע כל שהוא זכי נמי לאחריני דהכי אמרינן בשלהי נדרים [דף פח:] ובדרכים אלו נמי קולי כתובה נינהו דאע"ג דלא מחלה בהדיא אמרינן דכמי שמחלה בהדיא הוי מה שאין כן בבעל חוב דאילו בע"ח עד דמחיל בהדיא לא הויא מחילה וטעמא בבע"ח משום דעבד ליה נייח למיתן ליה מעותיו אבל הכא יותר משהאיש רוצה לישא רוצה אשה להנשא וכדריש לקיש (קדושין דף ז.) טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכן אם (אמר לה) אחר שחלק לפניה ושתקה אמר לה טלי קרקע זו בכתובותיך אי נמי אפילו לא חלק לפניה אלא שידעה שחלק כן ושתקה וקבלה מה שכתב לה קרקע כל שהוא דבכה"ג נמי אבדה כתובתה ודוקא בידעה החלוקה והכי דייק לישנא דמתניתין כתב לבניו וכתב לאשתו אז אבדה כתובה אבל אי לא ידעה החלוקה לא הוי מחילה ולא אבדה כתובתה ומקולי כתובה קאי לכולהו תלת אע"פ שלא פירש הר"ש ז"ל כן:

אמר המחבר במזכה להן על ידה פירוש בפנים בסודר שלה משום דהכי מסתברא לישנא אבל טעמא דמילתא כיון שהוא כבוד לה ונעשית בעצתה מחלה ע"כ:

בעי רבא בבריא. שמחלק נכסים היאך. כלומר בש"מ גמרה ומחלה בנכסים של עכשיו דאין לה במה לתלות כדי דנימא דסברה למגבה מינייהו א"כ ודאי מחלה אבל בבריא אימא לא מחלה והאי דשתקה סברה הדר קני בעלי נכסים ואגבה מהם ואם לאו אערער על אלו שחלק ואם כן לא מחלה או דילמא מ"מ כיון דהשתא לית ליה אין לומר שאינה מערערת על אלו משום נכסים שעתידין לבא אם כן ודאי מחלה בנכסים אלו ומיהו בנכסים שעתיד לקנות לעולם לא מחלה כדמשמע בסמוך והאיך בעיא סלקא בתיקו הלכך אבדה כתובתה משם דהיא המוציאה מיד היורשים ועליה להביא ראיה דכל היכא דלית ליה לשטרא שעת הכושר מיקרי בעל השטר מוציא והכי נמי היא המוציאה וכן פירש הר"ש ז"ל:

פלגא של קרקע לבתו וחצי הנשארת לבתו אחרת ושליש הפירות לאשתו ובעי מי אמרינן דהיינו עשאוה שותף כיון דחילק לה בפירות עמהם או לא כיון שלא חילק לה בגופו של קרקע ומסקינן דאילו הפירות הוו מחוברין בקרקע הוו חשובין. ואפילו אם הקנה לה דקל לפירות שהפירות אינן שם השתא וגם גוף הדקל לא הקנה לה דאילו יבש לית לה ביה מידי מ"מ הואיל דמחובר הוא חשיב לה אבל פירות תלושין כי הני מטלטלי נינהו ומטלטלי לא חשיבי לה ולא מחלה והכי תנן במתניתין כתב לה קרקע:

שליש קרקע לאשתו ושני שלישים לב' בנותיו שעשאה השתא אשתו שותף בין הבנות בגוף הקרקע ודאי מחלה בנכסים של עכשיו ואח"כ מתה אחת מן הבנות בחיי האב וחזרה אליו נחלתה: