נימוקי יוסף על בבא בתרא נז:

אי לאפוקי מדמר בר רב אשי דמכשיר באבא דאבא דחשיב ליה שלישי בראשון הא פסיק דלית הלכתא כוותיה ואמאי איצטריך למפסק הכא לאפוקי מדידיה:

לאפוקי מדר' יוחנן דאמר לעיל על תינוק בין הבנים דאינו נאמן אביו לומר עליו שהוא בכור משום הכי פסק הכא כרבי אבא דאמר לעיל נאמן כרבי יהודה משמע דהכי הלכתא:

מתני' ע"י שריבה לאחד מיעט לאחד והשוה להם את הבכור שחלק להם כן או שצוה שיחלקו בשוה דהוי כאילו חלק הוא ונתן לכל אחד חלקו ובלשון מתנה מצי עביד כדפירשתיו לעיל דאין לבכור דין בכורה אלא לאחר מיתת אביו ואז לא נשאר כלום אבל אם אמר פלוני בני שהוא בכור יטול שדה פלוני ולא יותר ושתק ולא נתן לאחים כלום אלא שהניח הדבר בסתם ואם לא יטול יותר כמו שאמר יעלה חלק כל אחד ואחד מן האחין כחלק הבכור או יותר לא אמר כלום כיון שלא נתן שאר הנכסים לאחין דבלשון לא יטול יותר אי אפשר לו למעט מחלקו הלכך רצה שדה זו נוטל רצה יחלוק עם האחין ויטול בכורתו בנכסים אבל אין לומר שיטול שדה זו כיון שנתנו לו ועם כל זה יחלוק עם אחיו ויטול בכורתו דלאו אדעתא דהכי יהב ליה כיון שאמר ולא יותר:

ואם אמר בלשון ירושה:

פלוני בני יירש שדה פלוני וריבה ומיעט:

לא אמר כלום. מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה. להעביר מנחלה של זה לזה והא רבנן הוא דפליגי עליה דר' יוחנן בן ברוקא ולית הלכתא כוותייהו אלא כר"י בן ברוקא כדלקמן [דף קל.] דאפילו בלשון ירושה יכול להנחיל כל נכסיו לאחד מבניו אלא דוקא לגבי בכור דאינו יכול להעבירו ממנו או לסלקו מחלק בכורתו מדכתיב לא יוכל לבכר כדלקמן ומיהו דוקא בלשון ירושה אבל בלשון מתנה הא תנינא אליבא דכ"ע דאם השוה להם הבכור דבריו קיימים ומש"ה שקלו וטרו בגמ' בפירוש דהאי מתניתין דאם אמר בין בתחלה בין באמצע וכו' משום דנפקא לן לבכור אי נמי לענין מתנה לאחר דאי כתב בין בתחלה וכו' דבריו קיימין:

לא אמר כלום בלשון ירושה. ולגבי בכור שהוא לענין הלכתא וכדפרישית צריך לברר דאע"פ שלא אמר כלום לגבי הבכור מכל מקום לגבי הפשוטין דבריו קיימין והלכך מקמצין מחלקם ומשלימים לבכור עד שיהיה לו פי שנים כראוי להיות אם סיים לכל אחד חלק ידוע ואם לא סיים חולקים כדבריו ונוטל הבכור פי שנים בחד מצרא וכן הסכימו האחרונים אף על פי שמגדולי הראשונים אמרו דכיון דצוואתו לגבי בכור בטלה אף לגבי הפשוטים בטלה וחוזרין לחלק ושמא יתחלפו החלקים ועוד שיבא חלק הבכור כולו במצר אחד:

גמ' רבי יוחנן אליבא דרב דימי אמר דהא דתנן דבריו קיימין כשיש בה לשון מתנה היינו בשדה אחת ואדם אחד שאמר יירש פלוני שדה פלוני ותנתן לו דאז משמע דמה שאמר יירש ר"ל במתנה נמצא שיש בו ירושה ומתנה וירושה כמאן דליתא אם כן נשארת המתנה ודבריו קיימין אבל בשדה אחת ושני בני אדם שאמר חצי שדה פלוני יירש פלוני וחציו האחר תנתן לפלוני נימא דבאותה דמתנה הוא דדבריו קיימים אבל בחצי של ירושה לא אמר כלום והוא הדין בשתי שדות ואדם אחד שאמר יירש פלוני שדה פלוני ותנתן לו שדה פלוני דנימא דהאחד הוי במתנה והשני בלשון ירושה ואסיקנא דלא מיבעיא בכהאי גוונא דנימא לשון מתנה מהני ללשון ירושה והויא כאילו אמר בכולן לשון מתנה וקנה כיון דלא הוי אלא שדה אחת דנימא דכי היכי דחצי האחד נתכוין לתת במתנה ה"ה חצי השני וקנה אלא אפילו בשתי שדות לשני בני אדם דהוו גופין מחולקין ושדות מחולקות היכא דאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלוני ופלוני שנתתי להם במתנה ויירשום קנו וטעמא דאע"ג דהוה מצינן למימר שהשדה האחת היא לאדם אחד לו לבדו נתן במתנה והשני לשני בירושה מ"מ הכא לא אפשר משום תרתי שכללן לשון הירושה בלשון המתנה שאמר שנתתים שקאי למה שאמר יירשו ועוד שלשון המתנה הוי באמצע ואין לך הכרע לאוקומי בחד טפי מבחבריה הילכך נימא דלשון מתנה קאי על לשון הירושה לכל אחד ואחד תסלק לשון הירושה כמי שאינה משום שמתנה על מה שכתוב בתורה ונשארת לשון המתנה ודבריו קיימים ומקשין להני דאמרינן דלא מהני לשון המתנה ללשון ירושה בגופין מחולקים ושדות מחולקות וגם לריש לקיש דאמר דלא מהני אלא כהאי גוונא דאמרן דהא תניא נכסי לך שהיא לשון מתנה דלשון דלגבי אחרים לא שייך לאקנויי מדין ירושה והאי לשון מתנה מהני גם לשני וגם לשלישי אע"פ שאמר להם בלשון ירושה דלא מהני למקני לגבי אחרים דאמרינן קנה שני קנה שלישי וע"כ הוא משום לשון המתנה של ראשון דמהניא להו אלמא דבגופין מחולקין דהני גופין מחולקים נינהו ראשון ושני ושלישי והני ממונות נמי כשדות מחולקות נינהו דהא בעוד שהממון לראשון אין לשני בו כלום והכא לא מצית אמרת דכל השלשה ראויין ליורשו שבניו הם אלא שבזמן שנותן לאחד אינו נותן לאחר שהרשות בידו אליבא דרבי יוחנן בן ברוקא ואם כן הא ירשי מכח ירושה שאמר להם יירש ולא משום מתנה דבראויין ליורשו ירושה מהני בהו הא לא מצית אמרת דאם כן לא תבא הירושה לעולם ברשות השני ולא ברשות השלישי דכיון דראשון ראוי ליורשו לאו כמתנה דעלמא הוא אע"פ שאמר לו בלשון מתנה אלא כירושה גמורה וירושה אין לה הפסק דבמקום המוריש עומד ועיין עליו אמר רחמנא ובניו היו יורשין אותו אלא ודאי לא מיירי בראויין ליורשו א"כ תיובתא לכל הני דאמרי לעיל דבגופין מחולקין ושדות מחולקות לא מהני לשון המתנה ללשון הירושה: