נימוקי יוסף על בבא בתרא נו.

שתי נשים. מאיש אחד. וילדו שתיהן במחבואה שהיו נסתרים שם בחשך ולא נודע מי יצא ראשונה כיון שלא הוכרו אין כותבין הרשאה זה לזה אבל אם הוכרו מתחלה ונתערבו לבסוף ולא נודע מי הבכור אז כותבים הרשאה זה לזה וממה נפשך יתנו לו חלק הבכורה אם בשבילו אם בשביל אחיו דאי משום קרא דאמר בכור ולא ספק דרשינן ליה לספק בכור משעת הויה דהכי משמע טפי אבל מי שהיה בכור בשעת הויה מנא לן למעוטי הלכך כותבין. ודקדקו המפרשים מדאמר רב פפא דבכור מצי מרשה על בכורה שלא הגיעה לידו ולעיל [דף קכו.] סבר דאין לו לבכור קודם חלוקה כלום ואיך מצי מקנה מה שלא הגיע לידו ותלמודא לא מקשה ולא מתרץ עלה מידי דלכאורה משמע דהרשאה הקנאה היא משמע דפשיטא ליה לתלמודא דיש לחלק בין הרשאה שאינו אלא שליחות להקנאה ממש והלכך מלוה על פה שא"א להקנותה כותבין עליה הרשאה והכי מוכח בדוכתיה בפרק מרובה (דף ע.) דבמטלטלי דכפריה כתבינן הרשאה אי לאו משום דמחזי כשיקרא ואע"פ שאינו יכול להקנותן והכי מוכח בפרק שבועת העדות (דף לג:) כך העלו האחרונים ז"ל וכן כתבו בתוס' וכן דעת הרמב"ם ז"ל ואחרים עמו כתבו דמלוה על פה כיון דאינו יכול להקנותה אלא במעמד שלשתן אין כותבין עליו הרשאה:

תנן נפל זה אינו מתאבל עליו. ורחמנא אמר ראשית אונו מי שלבו דוה עליו יצא זה שאין לבו דוה עליו שהרי לא יצא חי לאויר העולם וכתבו המפרשים שאם יצא כל הולד חי לאויר העולם ראשית אונו קרינן ליה:

[ואין הבא אחריו בכור לנחלה] אבל אינו בכור לכהן זה הנולד אחרי כן דבפטר רחם תליא רחמנא וכבר הוה פטר רחם ביציאת ראשון אע"פ שהי' נפל ומ"מ לגבי בכורה דאב אינו תלוי בפטר רחם אלא בראשית אונו וכיון שהראשון היה נפל לא הפסיד דינו הנולד אחריו:

וחכמים אומרים שאם אין לו לראשון צורת אדם אינו מפסיד הכהן בשבילו דינו מזה הנולד אחריו:

ושליה משום דקי"ל דאין שליה בלא ולד וצורת אדם היה לה אלא שנימוח:

[מכאן אמר ר"י נאמן אדם לומר זה בני בכור]. אפי' יש עדים שזה בכור שנולד ראשון מזה שאביו אומר עליו בכור הוא אפ"ה האב נאמן דרחמנא הימניה כדכתיב יכיר וממילא האחר הוא ממזר וכתבו האחרונים דלרבי יהודה נמי נאמן האב לומר בני זה ממזר אפילו בלא גררה דבכור כדאמר הכא שנאמן לומר זה בן גרושה או חלוצה כלומר וחלל ותנן נמי בקדושין אפילו אמרו שניהם על העובר שבמעיה ממזר הוא אין נאמנים ר' יהודה אומר נאמנים וכן איתא בהחולץ (דף מז.) ההוא דאתא לקמיה דר' יהודה ואמר ליה נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר ליה נאמן אתה לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך ופירש ר"נ בר יצחק דהכי קאמר ליה ר' יהודה לדבריך עובד כוכבים אתה ואין עדות לעובד כוכבים ופסיק תלמודא הלכתא כר"נ בר יצחק אלמא דטעמא משום דאין עדות לעובד כוכבים הא לאו הכי נאמן היה לפסול את בניו וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל דהלכתא כר' יהודה וכ"ש הכא שאע"פ שידענו שזה הוא קטן בשנים שנאמן עליו לומר זהו בני בכור והכי אמרינן בסמוך כר' יהודה דאם אמר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן אבל אם אמר הוא על זה שהוא בכור וחזר ואמר על אחר שהוא בכור אינו נאמן דכיון שהכירו פעם אחת שוב לא נתנה לו תורה הכרה אחר הכרה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואפילו תוך כדי דיבור אינו יכול לסתור דבריו וכדאמרינן בסמוך אמר בני זה הוא וחזר ואמר עבדי אינו נאמן דכיון שהכירו שוב אינו יכול לעקור ירושה ממנו אלא אם כן נותן נכסיו לאחר בפירוש אבל לא בזה הדרך ואם תאמר מהיכא תיתי שיהא נאמן לענין בן גרושה ובן חלוצה דקרא דיכיר לא מיירי בהו ורבינו אליהו הקדוש מפרי"ש ז"ל פי' דמקרא זה נפקא דהא דרשינן ביבמות (דף כג.) שנואה שהיא שנואה בנישואין שיש בה הויה אלא שאסור לקיימה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הלכך דרשינן הכי אהובה יכיר שנואה יכיר לומר זה בן שנואה וכן אמרו בירושלמי דקדושין אמר רבי חזקיה הא דמתניתא בכור יכיר בן שנואה יכיר ואם תאמר היאך נאמן לשום עצמו רשע שנשא גרושה או חלוצה יש לומר כגון שאמר שוגג הייתי ובאומר על בנו ממזר אין אשתו נאסרת שיפסלו הבנים שיהיו אחר כך משום בני זונה דאמר שוגגת הוה ואינה נאסרת באשת ישראל ואפילו אמר שהיא מזידה אינו נאמן עליה להפסידה כתובתה ולא על הבנים שילדה אחר כך לפסלם לכהונה. הריטב"א ז"ל. והכא בעי תלמודא לרבנן דאמרי אינו נאמן כיון דאיכא חזקה דהאי לאו בכור הוא א"כ יכיר למה לי אי בצריך היכרא כלומר שבאו מחדש ואין נכרים אצלם תיפוק לי דנאמן מגו דאי בעי יהיב ליה נכסיה ומתרץ לא צריכא לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס כלומר דאפילו לר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ בדבר שיכול להקנותו כשיבא להקנותו אבל בדבר שגם כשיבא אינו יכול להקנותו כגון כשהוא גוסס ואינו יכול לדבר כ"ש דלא מצי מקנה כשלא בא לעולם עדיין והשתא מדכתיב יכיר יטול פי שנים באותן הנכסים דהא אמרינן במסכת שמחות [ר"פ א] דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ומקרי מוחזק ולא אוקמינן בנכסים שנפלו לו לאחר שמת דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי:

אמר המחבר השתא דקי"ל כר' יהודה לא קי"ל האי דרשא דרבנן דיכיר הלכך בכור אינו נוטל פי שנים בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אבל חלק פשיטות יטול בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס כדאמרינן הגוסס נוחל ומנחיל והפשיטות מדין ירושה זכי ביה ע"כ: