נימוקי יוסף על בבא בתרא נה:

אמר רב אסי כיון שנוטל חלק כפשוט ולא מיחה לפני שנים לומר זה שאני נוטל כפשוט לא מפני שמחלתי א"כ מחל וכי היכי שמחל בנכסים מועטים אלו כן הויא לכל הנכסים שאינו נוטל שוב חלק בכורה כלל בכל הנכסים הנשארים לחלוק דבכור מתנה קרייה רחמנא וכמי שמוחל במתנה הוא וכל הבכורה חדא מתנה היא וכיון שמחל במקצתה מחל בכולה וכן אמר ליה רב [אשי] למר זוטרא ששתק ונטל חלק כפשוט בסל של פלפלין ההיא מחילה הויא מחילה אף לשאר נכסים שלא הגיעו עדיין לידו. דהלכתא [דף קכו:] יש לבכור קודם חלוקה דבשעה שמת האב זכה בחלק הבכורה הילכך אם מחלה או מכרה הויא מחילה ומכירה כיון שמת האב ואע"פ שעדיין אינה הבכורה בידו ומיהו לענין מחילה ומכירה שהוא כמי שאינו רוצה לקבל המתנה שייך למימר כן דיש כח בידו למחול ולמכור קודם שיקבלנה כמי שאינו רוצה לקבלה אבל לזכות בשבח שהשביח קודם שהגיע לידו כגון שלפופי והוו תמרי לא דעד דמטיא לידיה לא הויא מתנה:

גרסי' בגמרא [דף קכו.] ההוא בכור דאזל וזבין בנכסי דידיה והפשוט מקמי דליפלוג בהדי פשוט אזול יתמי בני פשוט למיכל תמרי מחונהו לקוחות אמרו ליה קריביה דיתמי לא מסתייה דזבנתין לנכסייהו אלא מימחי נמי מחיתו להו אתו לקמי' דרבא אמר להו לא עשה לא כלום רב פפא סבר לא עשה ולא כלום בכולהו ורב פפי סבר דוקא בפלגא אבל חלק בכורה מכורה והלכתא כרב פפי דסבר יש לו לבכור קודם חלוקה:

הבכור מכר כל הנכסים חלקו וחלק אחיו הפשוט בלא רשותו לדעת שיתן לו המעות ופסק רבא דחלק אחיו אין לו למכור ולאו כלום הוא אבל חלק בכורתו מכורה כמו שאמרנו דיש לו לבכור קודם חלוקה וכל שכן חלק פשיטותו שיכול למכור אף על פי שלא הוברר עדיין חלקו מ"מ ידוע הוא שיש לו חלק אותו חלק איך שיעלה יכול למכור וכן דעת כל המפרשים ז"ל ולא כן פירש הר"ש ז"ל והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה והא דפסקינן בבכורות (דף נב.) אין לו לבכור קודם חלוקה התם לענין שבח שהשביחו נכסים אחרי כן אבל הכא לענין הגוף המוחזק כן כתב הריטב"א בשם הר"י ז"ל :

מתני' אע"ג דכי קאמר לא יטול זה או לא יירש זה ודאי ממילא היה השאר לאחיו והיה בדין שיהיו דבריו קיימין דקי"ל כר' יוחנן בן ברוקא [דף קל.] דאם אמר על מי שראוי ליורשו זה יירש כל נכסי דבריו קיימין מ"מ כיון שאמר בלשון לא יירש או לא יטול משמע כמתנה על מה שכתוב בתורה כי התורה אמרה שיתן לבכור פי שנים ושינחיל את בניו ומיהו אם סיים בדבריו ואמר אלא שאר בני יירשו כל הנכסים דבריו קיימין לרבי יוחנן בן ברוקא דאמר אפילו בלשון ירושה מהני אלא שהבכור אינו מסולק מחלק בכורתו דאפילו רבי יוחנן ב"ב מודה שלשון ירושה אינו מסלק אלא חלק פשיטות מדכתיב לא יוכל לבכר ובלשון מתנה אם נתן נכסיו לאחד מן האחין לכ"ע דבריו קיימין שהרי בחייו אין לבניו בנכסים כלום ואפילו חלק בכורה הפסיד הבכור כיון דאמר לשון מתנה א"כ מצי יהיב למאן דבעי וכיון שנתן לאחר מיתה לא נשאר כלום כדי שיצטרך להנחילם ואפילו ר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים אמרינן הכא דלא מצי מתני משום דהכא לא מצי מחיל דבר שלא בא לידו של בן אינו יכול למוכרו ולא למוחלו ואפילו הוי מצי מחיל ודאי לן דלא מחל ואע"פ ששותק כדי שלא יכעיס אביו הוא דעביד ודאמר על אחד מן הפשוטין שיטול פי שנים נוטל הבכור פי שנים כדינו ומן השאר נוטל הפשוט פי שנים גם כן ויש אומרים שאינו נוטל החלק היתר אלא במוחזק כדין הבכור כיון דאפקיה בהאי לישנא וזה דעת מורי נר"ו ויש חולקין על זה. הריטב"א ז"ל:

כשאמר בכורי הוא נאמן וכדמפרש לקמן דאפילו ידעינן ביה שנולד אחר בנים אחרים אפ"ה לאב הימניה רחמנא דאמר יכיר וא"כ הראשונים ממזרין הם אבל כשאמר בכור הוא אינו נוטל פי שנים אם מת האב כיון שלא בירר לומר בכורי דדילמא בוכרא דאימיה קאמר ואפילו ממון המוטל בספק לא הוי כיון שהממון בחזקת הבנים האחרים הוה הוא מוציא מחבירו ועליו הראיה:

מסי רוקיה. מרפא רוקו למי שחושש בעיניו:

דכי אתו. אותן החוששין בעיניהם לקמי אביו וכו' ואם קורהו אביו בכור גמור במסיח לפי תומו בכור הוא ונוטל פי שנים. הריטב"א ז"ל:

כיון דמשעה שנולד לא ידעינן אם זכר הוא שהרי סימניו היו מכוסין בבשר ורחמנא אמר שיהיה ניכר שהוא בן בצאתו מרחם אמו ולפיכך אם פשוט הוא הטומטום אינו ממעט בחלק בכורה כיצד אם הם ג' אחין בכור וב' פשוטין ואחד מהפשוטין טומטום והניח אביהם ו' מנין יסתלק הטומטום מהם כאילו אינו ויחלקו הבכור והפשוט הששה מנין נמצא שיגיע לחלק הבכור ד' מנין שהוא פי שנים יקח לעצמו ב' מנין שהם חלק בכורתו וב' המנין הנשארים יערבו אותם עם ב' המנין שהגיעו לחלק הפשוט ואותן ד' מנין יחלוקו בין שלשתם בשוה עם הטומטום נמצא שיגיע לחלק כל אחד מנה ושליש מנה נמצאו ביד הבכור ג' מנין ושליש נמצא שמרויח זה השליש משום סלוק הטומטום:

וביום השמיני. דדרשינן אפילו בשבת הלכך לא ידחה שבת כיון שאינו בן משעת לידה והיינו דאמר רב שיזבי אינו נימול לשמונה: