נימוקי יוסף על בבא בתרא נד:

ובמלוה שעמו פלגי. שהבן בכור חייב לאביו והא הוא מוחזק בה וגם אפשר לומר דאביו נמי מוחזק בה שהרי הבכור רוצה לשעבד נכסיו לאביו כדי דלשקול איהו פי שנים או דילמא ל"ש מלוה שעמו משאר מלוה והוי ממון המוטל בספק וחולק עם אחיו חלק הבכורה אבל אין לפרש פלגי כבשאר נכסים שיטול הבכור בהך מלוה פי שנים דא"כ הכי הוה ליה למימר ובמלוה שעמו נוטל:

גרסינן בגמ' [דף קכד.] יצא עליהם שטר חוב נותן פי שנים ואם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי. אע"פ דבירשו שטר חוב אינו נוטל פי שנים כדאמרן משום דהו"ל ראוי מיהו לענין פריעת חוב אביהם שנפרע מהנכסים הנשארים לאביו הוא יתן פי שנים כי היכי שנוטל מן הנכסים פי שנים שהרי הנכסים משועבדים לחוב:

אם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי. כלומר אע"ג דיש לו [דף קכו:] לבכור קודם חלוקה דין וכח בבכורתו הן למכור הן למחול כדלקמן לא תימא זכות גדול זכתה לו רחמנא כירושה דעלמא שאע"פ שאמר אי אפשי בה יכול לחזור בו ואפילו פרעו אחיו במעות זהו דעת התוס' ודעת הראב"ד ז"ל לא היא דהכא גבי בכורה מתנה קרייא רחמנא דאמר לתת לו ומחילה קלילא סגי בה וכיון שאמר איני נוטל די ולפיכך רשאי הוא לומר כן ולא חיישינן שמא יחזור בו דתו לא מצי למהדר הלכך לא יתן אלא כנגד פשיטותו ומיהו גם מחלק הפשיטות נראין הדברים שאם אמר איני רוצה ליטפל בו הורידוהו בנכסים ועשו לו שומא רשאי והוא הדין לכל לוה שאמר הרי נכסי לפניכם עשו לו שומא והורידוהו בהם אין כופין אותו ליטפל בהם ומיהו יקבל חרם שאין לו מעות לפרוע לו וכן דעת הגאונים ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל:

שהניח נכסיו לזקנה ואחריה ליורש שלה והוה לה לאותה זקנה בת דהוה נסיבא ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי הזקנה ואח"כ מתה הזקנה אתי בעל ותבע הירושה מפני שהיא היורשת מאותן נכסים והוא בעלה וראוי ליורשה שלחו ממערבא דאם יש לה [לבת] בן או בת או שאר יורשין וכגון אחי האב או אחין שהם יורשין אותה כיון שאמר ולירתה משמע שמוריש לה לאחר מיתת הזקנה ואפילו מתה הבת קודם והוי ראוי דלא אשכחן דין ראוי דלא ירית אלא בבעל ובכור ומיהו אם לא אמר ולירתה לא היו יורשים הנכסים אחרי הזקנה קרובי הבת מצד האב משום שאין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב כדלעיל [דף קיד:] ומש"ה איצטריך למימר ולירתה אע"פ שהניח הנכסים לזקנה של בת אמר רבה מסתברא טעמא דבני מערבא דבעל לא ירית ואפילו נימא דכי אמר ובתרה לירתה כמי שאמר מעכשיו דאם לא כן מהיכי ירתי להו יורשים מן האב לאחר מיתת הזקנה אפ"ה הוי ראוי דקי"ל כרשב"ג דאמר [דף קלז.] דמי שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני ואפילו ראוי ליורשו אם קדם הראשון ומכר מה שמכר מכר ואע"ג דהוי כאילו אמר מעכשיו דאם לא כן מהיכא ירית ליה לאחר מיתתו של זה והטעם דהוי כאילו אמר מעכשיו מה שתשייר אחריך יהיה לזה אם כן יש כח ביד הראשון למכור כרצונו וה"ה הכא לסבתא כיון שאם תרצה היא לא תשאיר כלום לבת אינו אלא ראוי שאין לבת שום חזקה בנכסים אלו ומיהו רבינו אלפסי ז"ל כתב דמאן דס"ל מעכשיו אין הראשון יכול למכור וכן אם אמר נכסי לסבתא ובתרה לבתה מעכשיו בעל ירית לה כיון דאמר לה מעכשיו לא הוי ראוי: