נימוקי יוסף על בבא בתרא נג:

ממתני' דהכא שמעינן דהיכא דלית ליה בן הבת במקומו עומדת לירש כדחזינא בבנות צלפחד:

וחלק הראוי לאביו אע"פ שמת האב קודם שיבא ליד בנו או בתו היכא דליכא בן זוכין בו כדחזינן שזכו בנות צלפחד בחלק חפר אבי אביהן של מת וחלקו נכסיו עם שאר אחיו של מת חלק כחלק כאילו היה צלפחד קיים שהיה חולק עמהם בודאי ואם הוא בכור ומת קודם לכן קודם שיגיע לידו חלק בכורתו כצלפחד שמת בחיי חפר ולא בא לארץ ולא זכה בה אפ"ה בנותיו נטלו חלק בכורתו כאילו היה הוא קיים. ואע"ג דכתב קרא בכל אשר ימצא לו ודרשינן דוקא במה שהוא מוחזק ולא שהוא ראוי וחלק הארץ לא זכה בה חפר אפ"ה הא אמרינן בגמ' [דף קיט.] דארץ ישראל מוחזקת היא כיון דאמר רחמנא ונתתי אותה לכם מורשה כמי שהיו מוחזקין בה דמיא וכיון שכן כי היכי שהיה זוכה בה צלפחד אילו היה קיים ה"ה בניו וכן שנינו בתוספתא. ובירושלמי כיצד אין נוטל בראוי כבמוחזק מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים מנכסי אביו ואינו נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו ואם היה אביו בכור נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו הרי מפורש שהבן נוטל חלק בכורת אביו מנכסי אבי אביו אע"ג שמת אביו קודם שיזכה בה אבל כשהבן בכור ולא האב אינו נוטל פי שנים מנכסי אבי אביו אפילו מאותו חלק הראוי להגיע לאביו מפני שהוא ראוי ואין הבכור נוטל בראוי אבל כשאביו בכור הוא עומד במקומו והוי כאילו האב נוטל בכורתו מאביו שהיה מוחזק בה ומעתה אפילו הוא בכור בן בכור אינו נוטל פי שנים כשבא לחלוק הירושה עם אחיו הבאה להם מאבי אביהם מפני שאמרנו שאין זוכה אלא בבכורת אביו כשהוא חולק עם אחי אביו משום שהוא כאביו ובמקומו הוא קם ובאותה בכורה שבא מצד האב כל הבנים שוין בה ואינו דין שיקח הוא אע"פ שהוא בכור טפי משאר אחיו כיון דמשום בכורתו אינו זוכה בנכסי אבי אביו דראוי הוא לגבי דידיה וכדאמרן וכן דעת הרב בן מג"ש ז"ל והסכימו האחרונים לפירושו אע"פ שלא כתב כן בה"ג ז"ל וברור הוא:

אמר המחבר ושמעינן ממשנתנו דהא דאמרינן אין הבכור נוטל בראוי היינו כשהוא ראוי למוריש אבל אם הוא מוחזק למוריש אע"פ שהוא ראוי ליורש יש בו חלק בכורה ולפיכך כיון דחלקו של חפר מוחזק הוא לו דא"י מוחזקת היא אע"פ שהיה ראוי בחייו לגבי צלפחד בנו ומת בחייו כשחזר ומת חפר נטלו בנותיו חלק בכורתו ושמעינן נמי שאם היה לאביו קרקע שהוא ביד גזלן יש לו לבכור בה חלוקה דקרקע אינה נגזלת. וכן אם נתנו לאביהם קרקע מהיום ולאחר מיתת הנותן ומת אביהם בחיי הנותן בכור נוטל פי שנים דגופא דארעא דאבוהון הוה ואע"ג דלא אכל פירי דומיא דא"י לחפר ויש לנו לומר דסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ דאילו למ"ד [דף קיז.] לבאי הארץ כיון דנקבות היו אינן נוטלות חלק בארץ ע"כ:

גרסינן בגמ' [דף קכא:] תניא ר"א הגדול אומר כיון שהגיע ט"ו באב תשש כחה של חמה ולא היו כורתים עצים למערכה מפני שאינם יבשים אמר רב אשי וקרו ליה יום תבר מגל מכאן ואילך מאן דמוסיף מוסיף ודלא מוסיף יסיף תאני רב יוסף מאן דלא מוסיף אורייתא תקבריה אמיה. דמכאן ואילך מתרבה בו לחלוחית ומעלים עשן וגם מגדל תולעת וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי מזבח:

יום תבר מגל. שנשברו הקרדומות שאין צורך בהם לחטוב עוד עצים ומפני שבאותו יום היו משלימין ומסיימין המצוה היו עושין שמחה גדולה:

מכאן ואילך שהימים מתקצרים צריך לעסוק בתלמודו גם בלילה:

מאן דמוסיף. מן הלילה על היום לשנות מוסיף ימים כדכתיב (דברים ל׳:כ׳) כי הוא חייך ואורך ימיך וכתיב (משלי ג׳:ב׳) כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך:

מאן דלא מוסיף יסיף. שימות בחצי ימיו כמו (אסתר ט׳:כ״ח) וזכרם לא יסוף מזרעם כתבתי זה לשני תועלות היוצאים להיות זריז להתחיל ולקבוע תלמודו בלילות אלו להביא עליו ברכה ולא קללה וגם שהוא מנהג לשמוח בענין מצוה עד שכשהשלימה עושין שמחה ומשתה וי"ט:

מתני' בנכסי האב . כדכתיב לו משפט הבכורה ודרשינן [דף קיא:] משפט הבכורה לאיש ולא לאשה:

והבנות ניזונות. מיירי אף בנכסים מועטים כדתנן לקמן [דף קלט:] (פרק) מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים [יירשו] והבנות יזונו נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ולעולם אינן ניזונות מנכסי האם שכן כתב לאשתו בנן נוקבן די יהוון ליכי מינאי תהויין מתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין כתב הריטב"א ז"ל בשם רבינו מאיר הלוי ז"ל דכיון דלא קתני הכא אלא מזונות ש"מ דפרנסת נשואין אף מנכסי האם היא דבשלמא מזונות שהם תנאי כתובה אינם מנכסי האם אבל פרנסת נשואין שאינה מתנאי כתובה שוה היא בנכסי האם כנכסי האב ולא כתבתי זה בפנים:

גמ' שהבן והבת במקום שאין בן שוין בנכסי האם. לירש חלקן כמו שדינן בנכסי האב שאין חלוק בין נכסי האב לנכסי האם אלא בשתים אלו שפירשנו במתני' שהבן נוטל בכורה מנכסי האב ולא הבת דכתיב וילדו לו בנים ולא בנות ועוד לענין מזונות כדפירשנו במתני' שניזונות מנכסי האב משום תנאי ב"ד אבל בנכסי האם אין לבנות ליטול כלום אפילו שוה פרוטה והבנים יירשו והבנות ישאלו על הפתחים:

פי שנים כאחד. שאם הם ה' אחין יחלקו הנכסים לששה חלקים הבכור יטול שני חלקים והארבעה אחד אחד נמצא שאין לו אלא פי שנים כאחד:

[עיין גמ' דף קכג.] ואומר. הא דקאמר ואומר משום דכי תימא והיה ביום הנחילו וכו' לרבי יוחנן בן ברוקא הוא דאתא דדריש ליה לקמן לדרשא אחריתא ת"ש והבכורה ליוסף וגמרינן בכורה לדורות דהיינו לו משפט הבכורה מבכורה דיוסף דכתיב בדברי הימים ואינו אלא גלוי מלתא בעלמא דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן פלוגתייהו דרבי ורבנן הוא משום דכתיב בכל אשר ימצא לו דדרשינן מיניה שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק: